אמילי ויצמן היא חברתה הטובה של הנרצחת יעל יקותיאל בפיגוע האכזרי שקרה אתמול (ראשון) בירושלים. פיגוע דריסה ע"י נהג משאית שדרס באכזריות פלוגת חיילים וחיילות צעירים. אחת הקרבנות, הייתה החיילת יעל יקותיאל ז״ל שהועלתה לדרגת סגן משנה לאחר מותה. הלוויתה תתקיים היום. החברה הטובה אמילי מתקשה להפרד. היא מנסה לעשות זאת במכתב אישי מליבה אל חברתה הטובה יעל שעושה את דרכה האחרונה למנוחת עולמים...

"כשאני שומעת את השם יעל יקותיאל (ז"ל) אני חושבת על מישהי חזקה, חברה שהיא אחות. מישהי שלא מפחדת מדבר, לא פוחדת ליפול, לא פוחדת להכשל, אחת שהיא מודל לחיקוי. אחת שעומדת על שלה ומפקדת בלי לנסות בכלל! זה פשוט היה בה, ביעל" כותבת בדמעות אמילי..

"כשאני חושבת עליך יעל, אני זוכרת את התחרותיות שלנו, של מי תצליח יותר בטירונות ולהגיע לסוף. כשהיינו עושות הימורים מי תקבל הצטיינות. אך לבסוף לגלות שאף אחת מאיתנו לא קיבלה! אבל במקום לבכות צחקנו על זה כל הערב שאחרי ההשבעה...

אני זוכרת שאמרת לי שאת רוצה לצאת לקצונה, שאת רוצה להרגיש חלק מהמושג "להחליט החלטות", להרגיש יותר בתוך העניינים, אמרתי לך שאני מבינה אותך, אפילו עזרתי לך להתכונן למבחנים באמצע השיעורים שלי במכללה. כמעט, כמעט באתי אחריך אבל החלטתי שלהיות מפקדת זה מספיק עבורי, אבל יעל? תדעי שתמיד הסתכלתי עלייך בגאווה, איך שאת עושה את זה איך שאת נחושה. כמה את מדהימה חכמה ונדירה. זה לא תמיד מובן מאליו לצאת לקצונה מיחידת מורות חיילות, זה תפקיד כל כך מדהים שבדרך כלל יש התלבטות קשה - אם לצאת אליו או לא. ועל זה שאין הרבה מקומות לצאת לקצונה מהיחידה. את עשית את ההחלטה שלך, ונבחרת מעל מאות חיילות לצאת לקצונה. יצאת לבה"ד 1, יצאת נגד כל העולם שאומר לא! הספיק לך שרק את אמרת לעצמך - כן".

"ואמנם, לא נשארנו קרובות כמו בטירונות ובקורס, אבל לדבר לא הפסקנו וגם לא הפסקנו לשלוח תמונות, ואז ביום לפני שזה אפילו יצא לתקשורת קיבלתי את הבשורה, נפלתי במקום ובכית בלי יכולת לדבר. לא האמנתי שמשהו כזה יקרה למישהי כל כך קרובה אלי, כלכך חשובה לי, אחת שבשבילי שום דבר בעולם לא יוכל להפיל אותה, החזקה מכולן. אבל גם אם קשה לי לכתוב בין כל הדמעות! כבר מתגעגעת אליך, ולא מאמינה שאני מדברת אלייך בלשון עבר. שמרי עלינו יעלוש, אוהבת ומתגעגעת אליך. אליך - סג"מ יעל יקותיאל זכרונה לברכה".

ת.נ.צ.ב.ה

]]>