נתקלתי בהן ממפגש משפחתי, כאשר אחת האחייניות שלי שלפה את האוסף המרשים שלה והפגינה אותו לראווה מול עיניהן החומדות של בנות דודותיה.

בעוד הן עסוקות בסחר מדבקות רציני וקשוח, צד את עיני משפט שנכתב על אחת מהן: "מרים, אחות של רבקה, בת 4.5 מספרת: בכל פעם שאני נוטלת ידיים, אני דואגת שלא להפשיל את השרוולים מעל המרפק"

אני יודעת שיהיו מביניכן שיחלקו עלי, אבל עוד עמוק לתוך המפגש, גם אחרי המנה השלישית של המרק המוקרם, התקשיתי להשתחרר מהתחושות המעיקות והעצבנות שהוא עורר בי.

כשחלקתי את תחושותי עם קרובותי לשולחן התפתח דיון נסער סביב הנושא, שבסופו התברר כי יש הרבה יותר מ-2 צדדים למתרס. אבל אני נותרתי בשאלתי, למה ילדות קטנות צריכות להתמודד עם דילמות של צניעות שממוקמות בתחום האפור והלא מוגדר גם עבור בוגרות וחייבות?

למה משחק תמים, תחביב של איסוף מדבקות צריך לכלול בתוכו משפטים הזויים שאם תשאלו אותי, במקום להעביר את רעיון הצניעות ברגישות ובחכמה, עושים את הפעולה ההפוכה בדיוק ומציגים את העניין כמעיק ומוגזם?

"מרים, אחות של רבקה, בת 4.5 מספרת: בכל פעם שאני נוטלת ידיים, אני דואגת שלא להפשיל את השרוולים מעל המרפק". כך מכריזה כאמור, מדבקה אחת, שלכאורה מספרת עדויות מדברים שהיו.

אז כל הכבוד מרים אחות של רבקה בת 4.5 שאת דואגת שהשרוולים לא יעלו חלילה מעל המרפק כשאת נוטלת ידיים, ושאפו גם לאמא שלך במידה וידעה להנחיל לך את ההנהגות האלה באופן חיובי ונעים. אבל בחייאת, אני שואלת, למה ילדות ישראל צריכות לקחת מכך דוגמה?

למה פעוטות בנות 4.5 צריכות לחוש אשמה במידה ואמותיהן בחרו להלביש אותן בשרוול שלא מכסה את המרפק של ילדה בת 4? מבלי להכנס לדיון האם העיקרון החינוכי לכשעצמו הוא נכון או מעוות (כן... לא התאפקתי) אין ספק שמדובר בדעה קיצונית שלא ראויה לקבל לגיטימציה כשהיא מובאת על פלטפורמה שפונה לקהל רחב ומביאה דוגמה להתנהגות לגיטמית.

‏

"אביגיל בת 7 מספרת: אתמול, כשהלכתי ברחוב, ראיתי שתי בנות שהיו לבושות לא כ"כ צנוע. עצמתי את העיניים עד שהן הלכו, והתפללתי עליהן שהן תחזורנה בתשובה".

זאת רק אני, או שהמסר מהמדבקה הוא אכן הנחלת עיקרון של 'שמירת עיניים' לילדות בנות שבע? ההמשך טוב ויפה, כולנו ערבים זה לזה, וכולנו מתפללים זה על זה, אבל במקום לעצום עיניים, תפקחו אותן ריבונו של עולם, לכך אנחנו שואפות לחנך את בנותינו?

אין לי מושג מי אחראית על הפצת המדבקות הללו, אבל הגרפיקה העליזה והדמויות המעוצבות מפלסטינה לא מותירות מקום לספק, קהל היעד הן בנות קטנות ומתוקות, שבהחלט לא הייתי רוצה לצפות בהן עוצמות עיניים כשהן נתקלות במשהי הלבושה בחוסר צניעות.

‏

"יוכבד, בת 6 מספרת: אמא שמה לב שצווארון החולצה שלי פתוח מידי, אז היא השחילה לי גומי, עכשיו זה צנוע!".

הקשר בין גומי לילדה בת 6 מבחינתי צריך להראות טיפה אחרת ובטח שלא לעבור בתוך צווארון החולצה שלה, אך אם זה מה שהחליטה אותה אמא לנכון, לא אתנגד לדרך החינוך שלה. אבל שוב, כשמדובר במסר המופיע פלסטלינה על גבי מדבקה, לא ארצה שביתי תחשף אליו, בדיוק כמו שלא הייתי נותנת לה לשחק עם ברביות או לצפות בסרט לא חינוכי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אז נכון, לצניעות יש כללים ברורים ואף אחד לא נולד עם אינסטנקטים של אותם גדרים. נכון שזה משהו נרכש ונלמד, וכל אמא אמורה להעביר לבתה מגיל 0 שכשהחצאית מתרוממת מושכים אותה למטה כדי שכשהיא תגיע לבגרות זה יהפוך אצלה לטבע שני ולאינסטינקט. ממש כמו שנפמפם לילד קטן סיפורים על צדיקים שלמדו תורה כדי שיגדל וייקר את לימוד התורה, נפמפם לילדה קטנה על צניעות.

אבל לכל דבר יש דרך, ולכל דרך יש שוליים לכאן או לכאן. אני לא חושבת שילדה בת 6 צריכה ללכת עם גומי בצווארון, לא חושבת שנכון לחנך ילדה בת 7 שצריך לעצום עינים למראה ילדות שלא לבושות כפי שהיא חונכה, ולא חושבת שבגיל 4.5 צריך לדבר עם ילדה על כך שלא תפשיל את שרווליה מעבר למרפק בנטילת ידיים. בגיל הזה צריך למקד את תשומת הלב שלה בלא להרטיב את השמלה, בללבוש את החולצה בכיוון הנכון ובלא לנעוץ מבט באנשים ברחוב.

מי שחושבת אחרת שייטב לה, אבל מה לעשות, אותי זה מעצבן כשהיא מדפיסה את זה בצורת מדבקות.

שם בין המרק לקיש, השמעתי את דעתי שרק תמציתה (כן... חזרתי הביתה מאוחר) נכתבה לעיל, אבל כאמור, לא הייתי היחידה, ודעות סותרות, מסתייגות ומסכימות חלקית נשמעו גם הן. אז תגידי לי את, מה את חושבת?

]]>