"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."(פרק מט פס' א)

מעניין שגם הפרשה שבה מתוארת הסתלקותו של יעקב אבינו שהוא עצמו מעיד עליהם שלא היו פשוטים: "מעט ורעים היו ימי שני חיי.." נקראת בשם ויחי. בערוב ימיו קורא יעקב לבניו- הם למעשה דור ההמשך שמהם יצאו 12 השבטים, ומהם- כל עם ישראל ומקבץ אותם למיטתו ובמעמד זה הוא אומר להם: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". אלא שהוא אינו ממלא את הבטחתו לגלות את העתיד, ובמקום זה הוא אומר דברים אחרים. מסבירים חז"ל: "ביקש לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה". כלומר, יעקב אבינו רצה לגלות לבניו את קץ הימים, אך הקב"ה מנע זאת ממנו.

יעקב אבינו לא רצה לגלות להם את המועד הסופי שבו הגאולה תתרחש בוודאות - זה בוודאי היה נוסך בהם דכדוך וייאוש לראות- כמה רחוקים הם מתחנת היציאה לגאולה. מה כן רצה יעקב? לגלות להם "תחנות יציאה" פוטנציאליות לגאולה.

כידוע, היהדות מספרת לנו על שתי אופציות לגאולה אמיתית ושלימה- "בעיתה"- כלומר במועד שנקבע לה עוד לפני בריאת העולם או "אחישנה" כלומר- זירוז תהליכי שנולד כתוצאה משינוי נתונים. כמו זריקת זירוז שנותנים ליולדת, שאמורה בכל מקרה ללדת בסוף שבוע 40.

אלא, שגם ה"ספוילר" הזה נתעלם מדעתו של יעקב. הקב"ה מיסך את המידע הזה מעיניו ולפתע אמר דברים אחרים- הם הברכות שבירך יעקב לבניו. נשאלת השאלה - מדוע? האם הקב"ה לא רצה לתת זריקת עידוד לבניו של יעקב בדמות איזה קדימון קטן? הרבי מליובאוויטש עונה על כך בשני רבדים:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ברובד הראשון - הגאולה צריכה להיות כתוצאה מעבודה בתכלית השלימות. אם אתה יודע שעבור השגת יעד עליך לעבוד קשה להזיע ולהתאמץ- אזי אתה מצדיק את ההישג שלך במלואו. א מישהו גילה לך כבר את מיקומו של קו הגגמר, ואתה מימלא יודע שתגיע לשם- ספק אם תשקיע את אותו מאמץ ואותם משאבים. אם כן , עלינו להשיג את תוצאת הגאולה בתכלית השלימות כדי שאכן- זו התהיה גאולה אחרונה ונצחית (שלא כגאולת מצריים, שבאה בחיפזון ולא הייתה גאולה סופית)

ברובד השני - זו התודעה. אם היו מגלים לנו שהגאולה תגיע עוד שנתיים, עוד 20 שנה ח"ו מימלא- כרגע אנחנו בגלות ואין לנו מה לעשות בקשר לזה. ייאוש וחידלון. אך אם המועד הבלתי ידוע של הגאולה מהווה עבורינו זרז לתוספת מאמץ הרי אנו יודעים שהגאולה עשויה להגיע בכל רגע נתון, זו התודעה שאנו חיים בה, ומימלא פועלים כדי להגשימה אפילו רגע אחד קודם.

לכן אלינו לחיות בתחושה ש"כל מעשה קטן מכריע את הכף"- כדבריו של הרמב"ם, ולא להתייאש אפילו לרגע קטן אחד. אנחנו כבר בסוף.

]]>