אל תלכי, בבקשה בת שלי, אל תלכי, לא. אף פעם לא עשית את מה שביקשתי ממך, מעולם לא התייחסת למה שאמרתי לך, אז אל תתחילי עכשיו. לא, אל תלכי ואל תחזרי, אל תעופי לי מהבית כדי שלא תקלקלי לי את הילדים האחרים, אל תצאי לי מהחיים, אני מתחננת בת שלי, אל תעזבי אפילו שאמרתי לך את כל הדברים האלה. אני כבר עייפתי מלבכות והדמעות שלי לא זולגות עכשיו, וזה מפחיד אותי, כי אני מפסיקה לבכות רק כשאני יודעת שזה הסוף.

אתמול אמרת לי כמה מילים אחרי שלא אמרת לי הרבה זמן. הגעת פתאום הביתה עם עיניים אדומות. באיזה שעה זה היה אה? לא הודעת לפני, לא נתת לי זמן לעטות על עצמי מסיכות הגנה, לא הספקתי לשחזר את כל מה שאמרה לי היועצת, תפשת אותי לא מוכנה וחשופה, והתקפת. העיניים שלך ירו בי חיצים, השער הפרוע שלך טלטל אותי, העגילים שהשחלת בכל סנטימטר חשוף של עורך חוררו את נשמתי והמילים הקשות שלך פצעו אותי, ואני יריתי בחזרה. ממני קיבלת את הלשון החדה שלך מה את חושבת, אבל את מיטיבה לדקור ממני, את ידעת בדיוק איפה ללחוץ ואני נהמתי בכאב.

במלחמה אין מנצחים ילדה שלי, רק מפסידים. הקרב הארוך הזה התחיל מזמן, פעם כשעוד היית רק ילדה שמנסה את הגבולות, ואני לא השכלתי להפסיק להלחם עוד אז. חשבתי שניצחתי, את היית מתקפלת ונסוגה, אבל ככה איבדתי אותך, לאט לאט, התרחקת והלכת כאובה ומדממת. ואז הקרב נהיה אבוד, את הפסקת לבוא כדי להלחם, לא הגעת לנצח, את רק באת כדי לזרות לי מלח על הפצעים. אבל עכשיו הפסקת גם את זה. מה קרה אהובה שלי? עד כדי כך הייתי אמא איומה? לא נותרה בך טיפת אהבה? כל כך לא אכפת לך עד שכבר לא בוער לך להכאיב לי?

הבטחתי לעצמי אלף הבטחות, הלכתי להתייעץ עם אנשים, נשבעתי לומר לך שאני אוהבת אותך, שאני רוצה אותך, שאת עדיין חלק ממני, יותר מאי פעם. אבל אתמול פתאום הגעת, מנוכרת וזרה, היית שיכורה ולכן צעקת כשאמרתי לך שבבוקר תצאי מוקדם לפני שהילדים יראו אותך. לא שלטת בעצמך, שכחת שזה כבר לא מעניין אותך והוכחת לי שעדיין. את מאמינה לי שהתחרטתי ברגע שיצאו לי המילים מהפה? לא, את לא, כי אף פעם לא הראיתי לך את זה, בכל המליון פעמים שהתחרטתי. בעצם, בכל פעם שאמרתי לך משהו, תמיד רציתי לבלוע את המילים בחזרה, תמיד רציתי למנוע את המשפט הבא שאומר לך. אף פעם לא הצלחתי. חשבתי בלב אהבה ורחמים וירקתי שנאה וניכור.

עכשיו אני בוכה. זה מחרטה בת שלי. זה מהפחד, זה כי נשארתי לבד ויותר לא אוכל להגיד לעצמי שבפעם הבאה אגיד לך את כל מה שאני רוצה ואף פעם לא אומרת. הלכת ואפילו לא טרקת את הדלת. עזבת ולא הסתובבת לראות אם אני רואה. יצאת, ואני יודעת שלא תחזרי יותר, בדיוק כמו שביקשתי ממך. כמו שביקשתי, ובלב צרחתי שלא, אל תעשי את זה, תשארי. תשארי!!!!!!!!!! בבקשה. בבקשה.

לא יכול להיות שאת לא יודעת מה אני מרגישה, את חכמה כמוני נכון? את יודעת שכל המילים הקשות שאני אומרת לך זה סתם, לא? איך תדעי? אף פעם לא ביקשתי ממך סליחה, אף פעם לא אהבתי, כל כך אהבתי, כל כך הצטערתי. סליחה בת שלי. סליחה, אל תלכי, תחזרי טוב? אני מחכה לך. אני אגיד לך את כל מה שאת צריכה לשמוע. את הבת שלי אפילו שאמרתי לך שלא. אני לא יכולה לחיות בלעדייך אפילו שאמרתי לך שאת הורגת אותי כשאת פה. אני אוהבת אותך כמו שאת ילדה יפה שלי, את כ"כ יפה... בבקשה, תחזרי.

]]>