דעי לך, שדווקא אלו שחווים עלייה במשקל במהלך הדיאטה, יצליחו ויתמידו יותר. חשוב לחוות את העלייה, ללמוד לשים את הדברים בפרופורציות נכונות, להתמודד עם האכזבה וללמוד לחזור למסגרת בלי מלחמות מיותרות. איך אני כל כך בטוחה במה שאני אומרת? כי גם אותי שכנעו!

בשיחה עם דיאטנית שהיא גם חברה, ניסיתי להבין איך זה הולך ומדוע, ולבסוף הבנתי!

"רחל עלתה השבוע בחצי ק"ג", היא מספרת. "זה קרה אחרי מספר חודשים בהם ירדה יפה. "מצוין, זה חלק חשוב בתהליך", הודעתי לה. היא התבוננה בי נדהמת, לא מבינה מדוע אני נראית לה מרוצה בעוד היא עצמה מאוכזבת כל כך מהעלייה. ובכן, מדוע זה חשוב כל כך להצלחת התהליך?

ראשית, בואו נבהיר שמטרת התהליך היא לא רק לרדת במשקל, אלא בעיקר, ללמוד לשמור על ההישג לאורך זמן. המחשבה שלעולם לא נעלה יותר במשקל היא לא מציאותית ורק מובילה לאכזבה ושברון לב. גם אנשים "רזים אמתיים", כאלה שלא מתעסקים בדיאטות, לא נשקלים יום יום ולא חושבים על אוכל כל הזמן, עולים מדי פעם במשקל.

ההבדל ביניהם ובינינו "סוגדי הדיאטות", הוא שהם אפילו לא מודעים לכך שעלו (הם לא נשקלים, אמרתי כבר?). הם חוזרים במהירות למסלול ולשגרת חייהם ויורדים מיד את מה שהעלו. ואילו בקבוצה השנייה, העלייה מסמנת כישלון חרוץ ומובילה חזרה לדפוסי החשיבה והאכילה הקודמים. והתוצאה? עלייה חזרה במשקל, בדרך כלל, עם ריבית. והנקודה הזו של העלייה במשקל היא נקודת המשבר אצל רבים".

״ישראל ירד 32 ק"ג.״ היא ממשיכה, ״הוא כמובן, היה מרוצה מהשינוי. רכש בגדים חדשים וטען שקבל איכות חיים חדשה. "לעולם לא אעלה יותר במשקל", אמר בביטחון. ניסיתי להסביר לו שזה כמובן לא מציאותי, אולם, ללא הועיל. אני בטוחה שחלק מהקוראים מזדהים עם המחשבה הזו. וכך, אחרי שירד 32 ק"ג, בשבוע אחד של חופשה הסתבר שעלה 1.2 ק"ג.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אם נחשוב בהגיון הרי העלייה הזו לא צריכה להוות בעיה. איך אפשר להשוות ירידה של 32 ק"ג לעלייה של 1.2 ק"ג. הרי אם יכול היה לרדת כל כך הרבה, יש לו היכולת לרדת גם את העלייה הקטנה הזו. אולם, כמו אצל רבים וטובים, הרגשת האכזבה, התסכול והכישלון גברו. אובדן הפרופורציות הביא לכך שישראל שהיה בטוח בכך שלעולם לא יעלה, הרגיש שהפסיד במערכה. וכך, הקילו ומאתיים גרם שעלה, ניצחו את כל 32 הק"ג. כמה חבל וכמה עצוב.

לכן, חשוב לחוות את העצירה וגם את העלייה במשקל, חשוב ללמוד לשים את הדברים בפרופורציות נכונות, להתמודד עם האכזבה וללמוד לחזור למסגרת בלי שיפוט עצמי מחמיר ובלי מלחמות מיותרות.
תוכנית טובה לירידה במשקל צריכה לספק את התמיכה, העידוד ואת המיומנויות החשיבתיות, הרגשיות וההתנהגותיות לחזרה למסלול".

"אבל מותר לי להיות עצובה?" שאלתי אותה. והיא ענתה: ״מותר, זה הרי כל כך אנושי להיות מאוכזב, עצוב, כועס ומתוסכל כאשר לא מקבלים את התוצאות המצופות. אבל, העיקר הוא לא לתת לרגשות (עצב ואכזבה, במקרה זה) לנהל אותנו. אנחנו צריכים להיות המנהלים של התנהגותנו. ואני תמיד מתייחסת לירידה במשקל כאל פיקדון. "דע/י מאיפה באת ולאן את/ה עלול/ה לחזור"

מה אגיד לכן, חיזקה אותי הבחורה :)

]]>