באמשים האחרונים מטרידה את מאודי בעיה בלתי חברותית, שאין לה מקום בעולמי העמוס לעייפה, כלומר זאת הבעיה, שאין לי מקום. נגמר. בפלאפון. הסמארטפון הידוע לשמצה עמוס עד אובדן נשימה בתמונות של סידורי פרחים ממוחשבים עם איחול לבבי שאני מקבלת מדודות זקנות כל ערב שבת, ובאפליקציות שונות ומשונות שמעולם לא עליתי על פשרם, אבל הפחד לאבד אותם גובר עלי.

אז, עם קבלת הודעת ההזהרה מחנות האפליקציות שמבשרת לי באיום כי אין מספיק שטח במכשירי העייף, אופפת אותי מן חולשה משונה. הדילמה היא תמיד בין שתיים, שתי אפליקציות החיוניות לי במידה שווה לצורך תפקידי כרושמת כתבות מפעם לפעם.

נטיה מוזרה שלי גורמת לי לאהוב את הכתיבה במכשירי הנייד, אבל לצורך כך עלי להתעדכן פה ושם בחדשות לבקרים, הבאים מאתרים שונים המופיעים באמצעות אפליקציות. עד כאן הכל עובד כמו שעון שוויצרי מתקתק, הבעיה מתחילה כשאני צריכה להתחיל לרשום את הדברים שמצאתי פה ושם.

אז ישנה אפליקציה מקסימה, יישום המסמכים של גוגל, או 'גוגל דוקס' בלעז, אפליקצייה נהדרת ללא ספק, רק דופי אחת יש לה, היא עובדת על שיטת ה'או אני או אתה' הידועה לשמצה. אם יש אתרי חדשות בפלאפון, אין גוגל דוקס, ולהיפך בהתאמה. אפס, הם אף פעם לא באים ביחד, אי שם ביניהם עובר קו הגבול הסלולרי לאמור: כשם שאין מדינה אחת לשני עמים, אין סלולרי אחד לשני ישומים.

מה עושה הכתב החרוץ? מתחיל למחוק. לא, רשימות. דודות זקנות ואפליקציות של פרחים. כלומר, בשלב הזה אני עייפה מאד, כי ברגע שהחליט הסמארט על הודעת ההזהרה לאמר: "אין מספיק שטח", לא יעזרו הקרבות נתח, תרגילי מתח, ומחיקות שטח. הקרב הופך לאישי, לפי רגש, הוא מטעה את האויב, להלן אני, באומרו, כי 9.68 ג"ב בלבד דרושים להורדת הדוקס, איפה, המכשיר כולו בעל זיכרון רזה של לא יותר מ-4 ג'יגה בצל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יום אחד, כמדוני ביום פסק דינו של אלאור אזריה הנערץ, מצאתי איזו ידיעה מרעישה, ובלהט הרייטינג באתי לכתוב את העניין על לוח המגע, אז זהו שניגוד לשמועות, מגע לא היה שם. זה בכלל לא נגע לו, אפילו לא קצת, הלחץ בער לי באצבעות שחפצו להקליד אייטם משופר, מחשב לא היה בקרבת מקום, ומקום לא היה בקרבת סמארטפוני. בחיי זה היה נורא, עם פרוץ הידיעה על אוזלת השטח, לחץ דמי עלה, ובנהמת קרב של חיה פצועה החילותי להשמיד אפליקציות.

בלהט הפוגרום אבדו לי זמנית שיקול הדעת, הווטסאפ, הוויז, ה'גט טקסי', ה'דיסקונט', המצלמה, התמונות, הסירטונים, הפרחים, הדודות הזקנות, המחשבון, אנשי הקשר, הקשר, המוזיקה והפלאפון, שנזרק באופן זמני אל מקום לא ידוע.

לפנות ערב, כשהוא נמצא חלוש ודליל כביום היוולדו, לא איש קשר לרפואה, ניסיתי בעדינות לבקשו להוריד את האפליקיישן. הספקתי לראות את ההודעה החיוורת המודיעה לי בצער כי לעת עתה אין די שטח אחסון במכשיר, לפני שהוא נדם, מת מוות גיבורים, כגיבור מלחמה, שלא נכנע בקרב.

מאז ומעולם סברתי כי הסמארטפון הורס לנו את החיים.

]]>