הרקע: ליטא, סוף ימי המאה ה-19. רוחות תנועת ההשכלה המנשבות באוויר במאה האחרונה הותירו חותם עמוק והיטו את דעת העם כנגד בחורי הישיבה שכונו אז בפי כל "הבאנק קוועטשערס" (הבטלנים). היתה זו תקופת השפל של בחורי הישיבות שזכו לבוז וללעג בכל מקום אליו פנו.

ר' מאיר שפירא למד בטלז ולאחר מכן בארץ בחברון, מניצולי תרפ"ט. בשנת תרצ"ד התארח אצל חברו לישיבה ר' אשר קרלינסקי זצ"ל שאיחסן בביתו את בת דודתו רחל שלימים היתה אימו של ר' משה שפירא, כשהוא זה ששידך בינהם.

הסיפור שהתפרסם במקור יצא מהקשרו והתפרסם כסיפור שונה לחלוטין מהמציאות. בסיפור האמיתי התרחש השידוך באופן פשוט ומקרי לחלוטין. לאחר ששידך בינהם הרב קרלינסקי זצ"ל הפגישה עלתה יפה, הם גילו התאמה, החליטו לסגור שידוך וכעבור זמן קצר הקימו בית נאמן בישראל באם המושבות - פתח תקוה.

הסיפור שעמד מאחורי השידוך ה'מקרי' הזה, בגרסה הלא מציאותית שלו, הוא מסוג הסיפורים שהורים מרבים לספר לילדים תוך חלופת מבטים נוצצים ומלאי משמעות, על איך ש'במקרה' הם הכירו זה את זו ועל איך שבאופן מפתיע קם והיה לו השידוך המופלא ביניהם.

לא תמיד סיפורי ניפלאות על שידוכים מקריים בדרך כזו או אחרת, התדפקויות פלא על דלתות מקריות, ומציאת הזווג בדרך לא דרך, טומנים בחובם את סוד ההצלחה לגידול בנים צדיקים. גם שידוכים טובים, המתבצעים באורח רגיל, ומקרי למחצה, הביאו לעולם גדולי ישראל.

אך כידוע, אין מקרה בעולם, וההשגחה הפרטית, יחד עם בחירותיו של האדם מביאים אותו תמיד בזמן הנכון למקום הנכון.

את הזכות לבן כר' משה שפירא, היא בוודאי קנתה בתפילותיה ובחינוך המופלא לדרך ה', היתה ידועה ביראת השמיים שלה, ובמסירות נפשה לתורה.

בזכות אמהות צדקניות, גם על דרך הפשטות..

]]>