רוצה לשתף אתכן בסיפור שסיפרה לי היום חברה צעירה וטובה, נקרא לה שירה, שבאופן אוטומטי תויג אצלי תחת הכותרת: הסיפור הכי נורא ששמעתי השנה. הדחף הראשוני גרם לי לא להאמין, אבל שירה, לצערי לא חשודה בחוסר אמינות או בנטיה להגזמה, כך שנותרתי עם ההד הצורם של הסיפור המחריד שלה תקוע במחשבותי, עד שהייתי חייבת כמו תמיד, לפרוק ולשתף.

אשתדל להמנע מלהביע את דעתי ומסקנותי בפירוט בפורום הזה, כי באופן כללי מומלץ להקטין את מסת המילים הקשות המובעות בפומבי, רק אביא את הסיפור כמות שהוא, ללא פרשנות, וללא תוספות. אז הנה הם לפניכם, הדברים כהוויתם:

שירה, תלמידת תיכון חמודה ועדינה מאחד הריכוזים החרדים הבולטים במרכז הארץ, הגיעה ליום הלימודים כשהיא לבושה בחצאית שאינה עונה על כללי התקנון המחמירים של הסמינר בו היא לובשת. כשהמורה שלה הבחינה בכך, היא קראה לה, יחד עם עוד שלוש חברות 'סוררות' לשיחה דחופה וצפופה. עד כאן הכל תקין לא? שיחת חינוך עם המחנכת היא בהחלט עניין שבשגרה. אבל הדברים שנאמרו שם, היו יוצאי דופן בכל קנה מידה סביר.

"היא הורתה לנו לשבת ושאלה אותנו אם יש לנו מושג מה המשותף לכולנו", מספרת שירה. "הסתכלנו אחת על השניה ואז עליה וחייכנו במבוכה, לא היה לנו שמץ של מושג מה היא רוצה. המורה חייכה והסבירה שהיא קראה לארבעתינו כי כל אחת מאיתנו לובשת חצאית קצרה ולא צנועה". שירה מסבירה לי שלבשה באותו יום חצאית שאינה חצאית תלבושת אבל באורך סביר בהחלט, לפני שהיא מנחיתה את המכה הבאה:

"המורה הסתכלה לנו בעיניים ואמרה בשיא הרצינות: "בנות, אתן יותר גרועות מהנאצים", ואז היא הסבירה: "הנאצים הרגו את הגוף, אבל הם לא החטיאו". לא היה כעס בקולה, היא דיברה בטון נמוך ורגוע, והסבירה שכשאנחנו הולכות עם חצאית קצרה אנחנו מחטיאות אנשים, וזה יותר גרוע מלהרוג. "לכן", היא הוסיפה, "אני גם לא יכולה לשלוח אתכן עכשיו להחליף חצאית, כי בדרך הביתה אתן עלולות להחטיא עוד אנשים".

אכן, בעיה חמורה, מה עושים? זה מה ששאלה הממחנכת הדגולה את תלמידותיה. "היא התיעצה איתנו אם יש לנו פתרון לבעיה הזאת", ממשיכה שירה בתיאור הזוועה, "אולי באמצעות קרובת משפחה שתוכל להביא לנו חצאית חילופית לסמינר, או לקחת אותנו ברכב הביתה. גם מונית לא היתה באה בחשבון", היא מחייכת, אני לא; "כי היא מגיעה, במקרה, ביחד עם נהג".

בזה זה נגמר. שירה ספרה לי שהמורה שחררה אותן להמשך יום הלימודים ומאז היא לא לבשה את אותה חצאית שוב. האווירה הרגועה והבלתי מתלהמת בה התנהלה השיחה שהיא תיארה, רק הקפיצה לי עוד כמה פיוזים מיותרים.

נכון, הבטחתי לא לתת פרשנות, אבל במחילה, רק משהו קטן; נאצים??? איך יכולה מורה בישראל, במלוא השלווה והאיזון ובמודעות מלאה, כשלא הכעס מדבר בגרונה אלא ההגיון והרצון 'הטהור' לחנך, לנקוב בביטוי שנמצא הרחק מעבר לקו האדום גם בסיטוציות של אובדן שליטה והתפרצות כעס?

איך תלמידה יכולה לקבל מוסר ממורה שחצתה אל כל גבולות המותר והנכון, שצבעה באדום אז את מה שבתחום האפור, בין המילים והכללים הכתובים? מורה יקרה, רגש לדת, לא יכול להספג כשהוא מותז בכזו גסות. חיבור והשתייכות לא נוצרים כשהמילים חותכות ומנתקות. קצרה היריעה והחצאית אבל הזעזוע בעינו עומד.

.

]]>