השבוע קראתי כי האשה המבוגרת ביותר בארצות הברית הלכה לעולמה בגיל 114, חודשים לאחר שחגגה את יום הולדתה האחרון. הידיעה הזאת הופיעה כמעט בכל אתר ועיתון ברחבי העולם ועסקה בעיקר בגיל המופלג של הנפטרת ששבר שיא יבשתי, אבל כל הפסקאות שהופיעו אחרי המשפט הראשון שהודיע זאת, ובהחלט תפש את העין, לא סיפרו שום דבר מעניין.

הכתבים שניסו למלא ידיעה באורך סביר, אספו פרטים על חייה של האישה הזאת, וכל שעלה בידם הוא אוסף פרטים אנמיים משעממים ואיזוטרים על אישה שחיה בעולם הזה 114 שנה מבלי לעשות שום דבר מיוחד. וככה זה נראה:

אדל דאנלפ שמתה ביום ראשון בבית חולים בניו ג'רזי הפכה לאדם המבוגר בארה"ב לאחר שביולי 2016 מתה גולדי מייקלסון מווסטר, מסצ'וסטס, בת ה- 113 ומי שהחזיקה בתואר לפניה.

דאנלפ נולדה ב -12 בדצמבר, 1902, בניו- יורק, למרות שמשפחה ומטפלים רבים שלה טוענים שהיא טענה אחרת, ואפילו טענה בראיונות בטלוויזיה בשנה שעברה שהיא בת 104.

בשנה שנולדה, תיאודור רוזוולט היה הנשיא, קובה זכתה בעצמאות מספרד, מלחמת הבורים השנייה הסתיימה, וארה"ב קנתה את זכויות תעלת פנמה מצרפת.

לדאנלפ לא היה הסבר לאריכות הימים שלה, וגם לא לילדיה. כשנשאלה פעם איך זה להרגיש להיות האמריקאית הכי מבוגרת, דאנלפ אמר, "אני לא מרגישה שונה."

דאנלפ נהנתה מקריירה קצרה כמורה לפני שנישאה והביאה לעולם 3 ילדים. בעלה עבד עבור חברת ביטוח ומת ב -1963.
"היא מעולם לא יצאה לריצה או משהו כזה,", אמר בנה, ארל דאנלפ כשאמו הפכה לאישה המבוגרת ביותר בארה"ב.

"היא לא באמת רזה, אבל היא מעולם לא שקלה יותר מ -70 קילו. היא עישנה, וכשאבא שלי עבר את התקף הלב הראשון שלו, שניהם הפסיקו. אני חושב שהיא אכלה כל מה שרצתה". ארל דאנלפ אמר שאמו לא היה שתיינית אך נהנתה מידי פעם ממשקה מרטיני עם בעלה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בכירים בבית האבות שאליו הגיעה דאנלפ בגיל 99, תארו אותה כמשתתפת פסיבית ושקטה בפעילויות היומיומיות ואמרו שהיא לא היתה חברותית במיוחד. אבל אמרו שהיא ציפתה בכיליון עיניים למקהלה שבאה לשיר להם מידי פעם.

אנשי הצוות בבית האבות שבו היא בילתה את 15 השנים האחרונות של החייה אומרים שהיא נטתה לשקר באופן קבוע על גילה וסיפרה לכולם שהיא בת 105. במסיבת יום ההולדת 114 שלה, כשנשאלה על מה היתה אסירת תודה. ענתה דאנלפ, "איך אני אמורה לדעת?" . כשנשאלה אם יש לה משאלה ליום הולדתה, אמרה: "אני אף פעם לא חשבתי על דבר כזה אני לא מבקשת שום דבר..."

ניתן לסכם מסכת חיים של למעל הממאה שנים במספר מילים. אדל דאנלפ נולדה ב-1902, עבדה כמורה מספר שנים, התחתנה וילדה 3 ילדים, היא לא היתה חברותית במיחד, אבל אהבה מוזיקה. היא עשנה, אכלה מה שרצה ואפילו שתתה מידי פעם עד שנפטרה בגיל 114 בשיבה טובה.

אבל לא, זה עדיין לא עצוב, אפשר למלא חיים משעממים בהרבה עניין וערך. אפשר לעשות הכל ושום דבר בו זמנית. לא צריך קריירה מפוארת או 12 ילדים בשביל למלא חיים בעשיה. אבל המשפט האחרון שלה תפש את תשומת ליבי. עצוב לחשוב שיש אנשים שבילו 114 שנים בעולם הזה מבלי שבקשו דבר ומבלי שהרגישו אסירי תודה על משהו. 'שלא עשני גוי' אמרנו כבר?

]]>