דונה גרציה נולדה בשנת 1510, בליסבון, למציאות שבה להיות יהודי זה איסור מוחלט, תקופת גירוש יהודי ספרד. משפחתה, שהחליטה לשמור על יהדותה בסתר, הטבילו אותה בכנסיה ושינו את שמה לביאטריצ׳יה דה לונה.

בגיל 12, בגיל בת המצווה החליטו הוריה לגלות לה את הסוד. דונה הצעירה החלה ללמוד הלכות ומנהגים יהודיים, וכמה שנים אחרי נישאה לבן דודה צמח בנבנשתי, או בשמו ה״נוצרי״ פרנסיסקו מנדס.

משפחתו של פרנסיסקו היו כולם סוחרי כסף, אבנים טובות ותבלינים. באותה תקופה התגלה ה״פלפל השחור״. המשפחה שקפצה על המציאה והייתה כמעט המשווקת הבלעדית של התבלין לכל העולם, התעשרה עד מאד.

במקביל, עסק פרנסיסקו, בעלה של דונה בהלוואת כספים באמצעות בנק שקרוי על שמו הנוצרי, בנק מנדס. עם הזמן , הבנק התרחב ופתח ״סניפים״ ברחבי העולם. תשע שנים לאחר חתונתם, מת פרנסיסקו, והשאיר את האלמנה דונה, עם סכום עתק ואימפריית עסקים משגשגת.

דונה לא עצרה עצמה מלהתקדם הלאה. היא המשיכה לעסוק ולהרחיב את העסקים שהשאיר בעלה ברחבי העולם. ההון שצברה דונה היה הון עתק, שכלל לא ניתן לשיעור, אך לפי קהל לקוחותיה ניתן היה להבין בערך במה מדובר. היא הייתה מספקת סחורות למלכי אנגליה וצרפת, קיסר האימפריה הרומית, ואפילו לאפיפיורים.

דונה החליטה להרחיב את עסקי הסחר של המשפחה בעולם, עד שכבר החזיקה צי ספינות משלה ששיווק סחורה כמעט לכל חור בעולם. דונה לא רק הייתה היהודיה העשירה בתבל, היא גם הייתה יוצאת דופן משאר הנשים של אותה תקופה. אז, להיות אישה עצמאית שמנהלת עסקים לא היה דבר שבשגרה, כלומר, זה לא היה חוקי. לכן, לאחר מות בעלה כולם ציפו ממנה שתתחתן בשנית, אך דונה לא התחתנה שוב לעולם, והמשיכה לנהל את העסקים ולהגדילם לבדה.

בתקופה הזו, לא היה פשוט להיות יהודי. גם אם כלפי חוץ היא ניהלה אורך חיים נוצרי, האינקווזיציה שמה את עיניה על דונה, עד שבסוף הייתה צריכה להימלט ממדינתה, ולצאת למסע התלאות המתארך שלה להצלת משפחתה ועסקיה.

לחיות כאנוס, זה לחיות בפחד תמידי. אך למזלה של דונה, הכסף שיחק לטובתה. היא נעה כמעט בחופשיות יחד עם אחיותיה, בנותן ומשפחותיהם. יחד איתם היו גם צוות של כשלושים משרתים, שהיו יהודים אנוסים בסתר שנעו איתם לכל מקום.

דונה סגרה את כל עסקיה בליסבון, עיר מולדתה, והחלה את מסעה באחת מאוניותיה, עד שהגיע לאנטוורפן. מה גם ששםאך גם שם לא קיבלו יהודים בסבר פנים יפות במיוחד, גם לא לאנשים עם הון נכבד. לאחר תקופה באנטוורפן, נפטר גיסה, בעלה של אחותה, שהחליט להוריש לה חלק רחב מרכושו הרב. אז, החלו לחפש אחריה האינקווזיציה גם באנטוורפן, והיא החלה לתכנן את בריחתה משם, אל כיוון ונציה.

אך מסתבר שלפעמים, לא חייבים לברוח מהצרות, הם נמצאות בבית. בעקבות צוואתו של גיסה ןהחלטתו להעניק לה את הונו, פרץ סכסוך בין האחיות, מה שהוביל את בריאנדה, אחותה של דונה, להלשין על יהדותה לשלטונות, והשתיים נעצרו. רבנים גדולים עסקו בפרשיה הזו, מתוכם גם הרב יוסף קארו.

כדי להחלץ ממאסרה, פנתה דונה לכל השליטים שהיו מלווים כספים מהבנק שלה, בנק מנדס. אך אלו ראו בזאת הזדמנות פז להתחמק מתשלום ההלוואות. בסוף זה שהצליח להוציא אותה מהמאסר, היה דווקא אחיינה, שעשה זאת דרך סולטן האימפריה העותמנאנית, שחייב את ונציה לשחרר את דונה ולא לגעת בעסקי הבנקאות שלה במדינה.

דונה עזבה את ונציה ועברה לפרארה. שם לראשונה היא החלה לקיים אורח חיים יהודי גם בפומבי, והחלה לפעול רבות למען העולם היהודי. היא הקימה בתי דפוס, שהוציאו לאור ספרי קודש חדשים, לאחר שהאינקווזיציה שרפה מליוני ספרי קודש.

כמה שנים לאחר מכן, עברה דונה לאימפריה העותמנאית. שם,הרחק מזרועות האינקווזיצה, לא הייתה צריכה דונה להחביא את עצם יהדותה, ויצאה איתה בראש מורם. היא התקבלה בטקס מלכותי שנערך לה ולמשפחתה על ידי הקיסר העותמנאי, והחלה להשתמש בשמה היהודי, חנה נשיא. משם החלה לטפח שוב את עסקיה ברחבי העולם, יחד עם אחיינה.

דונה החלה לסייע לקהילות היהודיות ולאנוסים שמחפשים מחסה. היא פתחה בתי כנסיות וישיבות, וביתה היה פתוח לרווחה לכל יהודי, ועשרות אנוסים אכלו על שולחנה. דונה גם הצליחה להגשים את חלום בעלה, לחלץ את עצמותיו מליסבון ולקברו בארץ ישראל, בירושלים.

דונה לא הייתה רק סוג של ״אייקון״. היא הייתה דמות נערצת. בזכות הפעילות הרבה שלה למען יהודי ספרד, היא זכתה בכינוי ״לה סניורה״. היא הפעילה רשת של סוכנים חשאיים שפעלו כדי לאתר יהודים ולעזור להם לברוח לאירופה ולדאוג להם לכל צרכם. דונה המשיכה לנהל את בנק מנדס, שגם דאג לכספם של יהודים, שפחדו לאבד את רכושם בזמן המנוסה.

דונה גרציה נפטרה בשנת 1569, בגיל 59. עם כל מה שידוע לנו על פועלה הרב, רב הנסתר על הנגלה. ישמידע רב שכלל לא התגלה על פועלה למען היהודים בעולם בכלל, ולאנוסי ספרד בפרט. עד היום רבים ברחבי העולם חוקרים את סיפורה ומחפשים עוד ועוד פרטים על הגברת הנכבדה, בארץ ישראל הנציחו את דונה על גבי בולים, מטבעות ושמות רחובות ברחבי הארץ.

]]>