האם את מרגישה חריגה להחריד בחברת אמהות לילדים שלווים, מחונכים ונימוסיים להפליא (בוודאי לא כאלה שמוציאים לשון לזרה אקראית באוטובוס)? באופן לא מפתיע, מומחים אומרים שדוגמא אישית להתנהגות טובה היא המפתח ללמד את הילדים גינונים חברתיים. אבל אם גרונך כבר יבש מלהגיד 'תודה, בבקשה וסליחה', וילדיך לעומת זאת לא משפרים את גינוניהם הלוקים בחסר רציני, תבדקי את השיטות הבאות שמציעות אמהות שילדיהן הם (בדרך כלל) מלאכים קטנים.

הן יודעות שנימוסים מתחילים בבית

למרות שזה מרגיש מוגזם מעט לומר "סליחה", "בבקשה", "תודה" ו "אין בעד מה" לבעל, לילד או לשכנה, לאימהות שמקפידות על אוצר המילים הזה יש יותר סיכוי לגדל ילדים נימוסיים להפליא.

הן מדברות לילדיהן בכבוד

אם תחשבי על זה, את נותנת לילדיך שמונה מיליון פקודות ביום החל מ: "תאסוף את הלגו שלך" וכלה ב: "אל תוריד את המכנסיים בחצר החניה." אם רק תפתחי כל הוראה כזו ב"בבקשה" ותסיימי עם "תודה", תרוויחי מהצד לצד הבית המסודר, תועלת עקיפה וחיונית, של הקניית נימוסים והליכות. "ילדים הו כמו תוכים. הם יחקו את המילים האלה ויבינו התועלת שלהם הרבה לפני שהם יבינו את משמעות המילים עצמם," כותבת ד"ר סירס, גורו להורות. אז מעכשיו והלאה תלכו על: "בבקשה תגמור את החביתה, תודה".

הן מלמדות אותם לא להפריע בשיחה

מכירה את זה שאת באמצע שיחה סופר חשובה עם הגננת והבת שלך לא מפסיקה לנדנד? אז במקום להתעלם עד שהעצבים מתפרצים בצורת: "שקט! את לא רואה שאמא מדברת??!!", קבלי טיפ גאוני ויעיל להתמודד עם ילד שמפריע. כשאת באמצע שיחה והילדה עושה הכל כדי לקבל את תשומת ליבך, למדי אותה להניח את ידה על היד שלך ולחכות שתסיימי את השיחה, תוך כדי שאת מניחה את כף ידך על ידה כדי ליידע אותה שהבחנת בה.

הן לא מתעלמות מילדיהן

ייתכן שהתייאשת כבר מאינטראקציה נעימה ונטולת ילדים עם חברות על קפה זריז, אבל אם את נוהגת לגרור איתך ילד או ילדה לפגישה עם חברה, אל תתעלמי ממנו/ה. כי אם תעשי זאת תסתכני בהטרדה מסיבית מצידם במטרה לזכות בתשומת לבך. במקום זאת, תשמרי על קשר עין עם הילדים שלך ותקפידי לכלול אותם באיזשהו אופן בשיחה.

]]>