משנכנס אדר מרבין בשמחה

נכון שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, אך משנכנס אדר יש להרבות בשמחה, המילה אדר מורכבת מהאות א שרומזת על אלופו של עולם אחד יחיד ומיוחד ומהמילה דר הרומזת על המשמעות שהשם דר בתוכנו או בהיפוך אותיות זו המילה רד שעלינו להוריד כביכול את האלוקות לתוכנו בבחינת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

משל למלך שהייתה לו בת יחידה ובא מלך אחר ולקחה אותה לאשה ואחרי תקופה רצה לקחתה למדינתו , אמר לו אביה זו בתי היחידה אנא נפשי קשורה בנפשה של בתי לא אוכל להיפרד ממנה, לכל מקום שתלכו תעשו לי 'קיטון' בית קטן שאדור אצלכם.

הנמשל הוא שהקדוש ברוך נתן לנו את התורה והוא לא רוצה לקחת אותה אלא מבקש לפחות תפנו לי מקום בלב בבחינת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, המשכן מבשר שגם בזמן שהחיסרון שולט, יש דרך למצוא השראת שכינה, חיות, שמחה, והצלחה.

ולשם כך יש לפנות מקום בתוכי, נשאלת השאלה איך נוכל לפנות מקום בלב בזמן שמרגישים עמוסים כל כך או שקרירות או ריחוק משתלטים עלייך. זה לא פשוט כמה מטלות יש על כתפייך, אם זה חינוך הילדים או אחזקת הבית או תקופות שמגיע תינוקי קטן ואת רק מבקשת לישון שעתיים רצופות.. נדמה שאת בסחרחרה מתרוצצת מדבר לדבר, טרדות החיים דאגות שמציפות אותך.

איך מפנים מקום בלב?

זכרי שבשמחה אלה אותיות מחשבה, מובא בליקוטי מוהר"ן שערך המחשבה הוא עצום וגדול וכשאת נותנת תוקף למחשבה את יכולה לשנות מציאות. מסופר על תלמיד של המגיד ממזריטש שהגיע אליו להתייעצות, רבי אני לא מוצא מנוח לנפשי לא מסוגל ללמוד, להתרכז, המחשבות מציפות אותי באמצע התפילה הכל צף אל מול עיני מה עושים, המגיד שלח אותו לאחד החסידים שלו שגר בעיירה סמוכה והנה אחרי דרך ארוכה מגיע אותו תלמיד לביתו של החסיד נוקש על הדלת ואין תשובה נדמה לו שהוא שומע רעשים מתוך הבית ..מדוע לא פותחים נוקש ונוקש עד שמתעייף ונרדם. עם עלות השחר נפתחת הדלת התלמיד מתעורר ואומר לו הי רבי מה לא שמעת? כמה דפקתי על הדלת, שלח אותי המגיד ממעזריטש כדי שתעזור לי ותגיד לי איך אני יכול להתגבר על המחשבות המטרידות.

אמר לו החסיד: אתה בעל הבית על המחשבות שלך המפתח אצלך בדיוק כמו שכשאתה באת אלי לא פתחתי לך את הדלת, כיוון שהייתי באמצע הלימוד, אפילו צליל הנקישות לא נכנס לאוזניי כי אם ניגון הלב של הלימוד, רק אותו שמעתי רק עליו חשבתי, אני בעל הבית ומחליט מתי לפתוח ולמי.

דע שרק מחשבה אחת יכולה לדור במוחו של אדם. יקרה אם תחליטי שהשם אחד דר אצלך בפנים, שרק השם מנהיג אותך. כשאת יודעת שאין עוד מלבדו! אז תהיי בשמחה - משנכנס אדר מרבין בשמחה, ולכן כתוב בפרשה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" יש לך מפתחות לשערי הלב השם אומר לך 'פתחי לי יונתי תמתי רעייתי'.

אל תפתחי לכעס, אל תפתחי למחלוקת, אל תפתחי לרכילות ולשון הרע, את השוער שעומד בשער, אומר האר"י הקדוש אם היו לנו עיניים בהירות לראות איך נראת נשמתו של אדם כועס, היינו רואים שהוא כמת ולכן אומר רבי נחמן התיקון לחורבן בית המקדש שנשרף באש הוא לקחת את אש הכעס שהיא אש של חורבן ולהפוך אותה לאש של אהבה ושל שלום. על ידי שתכניסי את הא' של האדר לדור אצלך. זכרי השמחה היא כוח שמושך שפע גדול.

החסידות מלמדת עצות לבנות בניין של שמחה בנפש

בדיוק כמו המשכן שנבנה על ידי משה רבנו שהוקם מהתרומות שהתנדבו ישראל, כך מלמדת החסידות לכונן ולבנות בנפש מציאות שתעניק לנו כוח להיחלץ מהתגברות הכוח המדמה של הייאוש והעצבות, המשכן שבנפש פנימה הוא ההגנה שאני בונה בתוכי גם לשעות לא פשוטות אני אכניס לשם ניגונים ודיבורים מעצימים, אני אתחבר לזהות הפנימית שלי ואחבר בתוכי מחרוזת פנינים מנקודות טובות שבתוכי.

אקרא לזה משכן מנקודות טובות, המשכן המופלא הזה נבנה בעזרת תרומות. גם את תתרמי מילה טובה, עידוד חיוך, אמונה. עבודת ליקוט נקודות טובות על עצמך ועל הסביבה שלך היא תרומה שתפקידה לרומם אותך ממקומות נמוכים ללקט את הטוב גם ובפרט מתוך אנשים שהקשר שלך אולי התערער איתם קצת, ואחרי שעשית כזו פעולה של ראיית הטוב תודי פעם אחר פעם על כל מה שיש לך וסביבך כי שום דבר לא ברור מאליו, תבני קומה ועוד קומה ותראי איך שהשמחה היא כוח ההולך וגדל ומצמיח.

כתוב 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' (מסכת תענית). כל העניין של פורים זה השמחה. מתי באה שמחה לאדם? בהתרת הספק. חז"ל אמרו: 'שאין שמחה כהתרת הספקות'. כל עוד יש לנו ספק, שאת לא מספיק .. שלא הספקת ,מסופקת מתי יגיע הזיווג, הספקות הם מדללי כוחות. תבחרי הרגע הזה להכניס מהלך של בניית קומה של שמחה בלבך.

ומה שעוזר לך זה הזמן הזה, צריך להבין היטב שחגים ביהדות זה לא טכסי זיכרון. חגים קורים כאן עכשיו. אומר הרמח"ל ב"דרך השם": "שבשוב תקופת הזמן ההוא (של החג או המועד) יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון" (דרך השם פרק ז'). אין העדר ברוחני. בכל שנה מתגלה ומתחדשת ההארה של פסח, יציאת מצרים, מתן תורה של חנוכה ומתחדש התיקון ההוא.

אותו נס שקרה בשושן הבירה יכול לקרות לנו גם השנה. כמו שכתוב בסוף המגילה, "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם (אסתר ט' כ"ח). אין סוף לימי הפורים האלה. מלמדת אותנו תורת החסידות, שהמהות בעיתים האלה, היא הפעולה שפועלת בנפש של האדם. בפורים יכול להתחולל נס בנפש האדם, שינוי גדול. אדם עצוב יכול להכניס תקווה אמונה ובטחון שיהפכו אותו לשמח, אדם עצל יכול לעבוד על הזריזות, את רוצה להתחיל דיאטה ולא הצלחת עד כה, עכשיו תצליחי - אחרי שתסיימי את משלוחי המנות או שפשוט תמשיכי לשלוח אותם.

צריך רק להכין את הכלי המתאים, להתחבר לתקופת הזמן בידיעה שכאן ועכשיו מתחוללות ישועות וניסים עבורי, קודם כל ללמוד ולהכיר את יסודות החג וכמובן לקיים את המנהגים של יום הפורים על פי ההלכה, אז ההארה הגדולה של פורים יכולה להאיר בנפשו של כל אחד מאתנו. האר"י הקדוש כותב שההארה שמתגלה בפורים היא יותר גבוהה מכל החגים ואפילו משבת. אפילו היום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, הוא כ-פורים, כמו פורים.

אמרו חז"ל שכל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים. כמובן שלא יתבטלו החגים עצמם אלא שבביאת משיח ההארה תהיה כל כך עוצמתית עד שלכאורה הזיו של החגים יתבטל לאור ההוא. לא החג עצמו, אלא ההארה שלו תתבטל, כמו נר בפני השמש. אבל הארת פורים כל כך עצומה שהיא תישאר לעד.

שנרבה בשמחה!

]]>