זהו נגמרו הקניות האין סופיות, (גם תופעה ששווה כתבה), בסך הכל שבוע ימים וקונים וקונים, כאילו אחרי פסח נסגרים השווקים למשך שנה לפחות, מה שבטוח נסגר אחרי הפסח זה האשראי, אבל למה להעכיר את האוירה, בואו נצא לטייל שהרי בשביל מה קנינו לילדים בגדים חדשים, יפים וזהים לחלוטין, לילדות חצאית סגלגלה וחולצה פרחונית, והבנים אותה החולצה (ממש באותו הצבע), רק שהחצאית התחלפה במכנסיים, כולם נכנסים לרכב ומתחילים בנסיעה.

מגיעים לצפון, מחליטים לא לעצור בכנרת הצפופה ולהצפין עוד. כדי למצוא מקום שקט, שלא נפגוש את כל השכונה, הקהילה, מגיע קצת שקט פעם בשנה...

מצאנו שמורת טבע הנמצאת אי שם בין מטולה לראש הנקרה, מקום, שחוץ ממך אף אחד לא יודע עליו. יוצאים מהרכב מחלצים עצמות אח אוי ואבוי ואתה מיד מגלה ש"כולם נקבצו ובאו לך..." הפארק מלא בילדים עגלות, אברכים ואברכיות, מטפחות ופאות, משפחות משפחות. הילדים מתרוצצים בין העצים, משחקים, קופצים, וכולם איך לומר, לבושים, אפילו שבפיקניק ניתן לצפות ללבוש בסיסי ופשוט, אבל לא אצל החרדים, שהם יוצאים לטבע, הם עושים זאת כמו שצריך! בגדים חדשים ותואמים, אתה יודע במדויק כל ילד למי הוא שייך, שהרי כמו אצלך, כאילו מדובר בתג זיהוי לכל משפחה.

מצאת פינה מוצלת ועוד לפני שהתיישבת כבר נקראת להשלים מניין, עשירי בוא מהר, רגע, תנו לנוח ולנשום נסעתי שלוש שעות, אני מותש. סיימת להתפלל מנחה, אתה חוזר למשפחה, הבן הגדול, כבר מתעסק עם הגחלים. אתה משתרע על מרבד העשב הירקרק, מדבלל בידך גבעול רך, שואף לקרבך את ריח הטבע , אך משום מה הריח החודר לנחיריך יותר מזכיר בשר חרוך. ואכן סביבך כולם בני עליה אברכי משי מנפנפים בקצב, זה על בשריו, וזה על שניצליו וזה על כנפיו... (הכל לפי התקציב), מנפנפים בכזו מקצועניות טבעיות, מדהים כולם חרדים. ובעצם אתה נזכר שלאורך כל הנסיעה, בתחנת הדלק, בפקק הארוך במחלף נתניה, והיכן שלא יהיה לא ראיתם כמעט משפחות חילוניות.

ואז עולים הזכרונות...

אתה פונה לילדך "בא, עזוב ת'גחלים ושמע מחשבה... כשהיינו ילדים הכל היה אחרת, גם אנחנו יצאנו בחול המועד לטייל בטבע ומהר מאוד גילינו שאנו המשפחה החרדית הכמעט יחידה בשטח. היינו שונים, לא שייכים, שהרי מסביב כולם חילונים, עם מקסימום שני ילדים, ואנחנו משפחה ברוכה בלע"ר. ואמא לוחשת התנהגו יפה לא לריב, זה חילול השם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והם מביטים מלמעלה למטה כאילו הם האדונים ואנחנו הנתינים ואחרי המבטים הגיעו ההערות "ילד לא חם לך עם המכנס הארוך, ואת ילדה אמא שלך לא יודעת שהשמלה אינה מתאימה לעונה. ואכן הבגדים לא היו המלה האחרונה, לבשנו בגדי שבת די מרופטים (שהרי עברו משבת, לבגדי חול המועד...) חולצה שפעם היתה לבנה, ושמלה עם מלמלה אפרפרה וקצת קרועה. חשנו בבירור רגשי נחיתות. ובתור למגלשה עמדנו בשתיקה, לא מעיזים להעיר לילד בג'ינס שדחף ונדחף לראש התור, שהרי אנחנו "הדתיים האלה", בכלל, עושים לנו טובה שמרשים לנו להתנדנד בנדנדה, לשתות מהברזייה, ומנגל, מי בכלל שמע על "דתיים" העושים מנגל, אף אחד!

אמא חלקה תפוחים כמובן לא במספר הילדים, כל תפוח מחולק לארבע וכל ילד מקבל חתיכה. כעת אתה מביט סביבך, ולא רואה אף משפחה חילונית לרפואה, מה, אין להם ילדים הצריכים אויר מרחבים, אין להם אישה, שמנדנדת בוא ניסע, כי כולם נוסעים...".

אחינו החילונים, מבטיחים לא נעיר על הבגדים ולא על הדיבורים, ניתן לכם להתגלש במגלשה, לשתות מהברזייה ואת השולחן הכי קרוב לחנייה, רק אל תרגישו לא שייכים, בבקשה.

]]>