אני בדרכי לראיין את הגברת רוחל'ה קרויס, רעייתו של יואליש קרויס, המכונה הקמב"ץ של העדה החרדית.
הסמטה צרה, אין כביש ואין מדרכה, בשכונה הזו הם משמשים בערבוביה. כך או כך, שניהם מגיעים לשפת הבתים העטופים באבן ירושלמית. מרחוק אני רואה נערה צעירה. זוהי אסתר, בתה של רוחל'ה שנשלחה על ידי אימה להוביל אותי אל הבית פנימה.
ימין ושמאל והנה האכסדרה, מעין מרפסת המהווה מעין מבוא לכניסת הבית. רוחל'ה עומדת בפתח עם שביס מהודק סביב הראש, פנים נקיות מאיפור ובחיוך רחב, חם ולבבי היא מזמינה: "ברוכה הבאה, בואי היכנסי".
תמיד חלמתי להתארח בבית במאה שערים, במקום הקסום והמיוחד הזה. לראות ולחוות את הניחוח האותנטי ביותר של העיר הזאת, ירושלים של מעלה ומטה מתכנסת בבית אחד. ופתאום אני כאן, יושבת בביתה של מי שזכתה לא אחת לכינוי: "הגברת הראשונה של מאה שערים", אני יושבת סמוך אליה באותו שולחן, באוירה נעימה, חמה ומזמינה אני מנהלת איתה שיח מוכר כל כך, זהה כל כך, ולמרות זאת - שונה כל כך.
יש בה, ברוחל'ה, שלווה, קבלה והשלמה לא מצויה. הקול שלה חם ומלא רוגע, למרות שביתה תוסס וסואן, הוא משמש מרכז מבקרים הפתוח לכל דכפין. בזמן שאנו יושבות יחד, נשמעות דפיקות בדלת, וזוג אוסטרלים חמושים במצלמה מבקש להיכנס לראות איך חיה משפחה במאה שערים, חברים של הילדים נכנסים ויוצאים, שכנות קופצות לביקור ואת כולם מקבלת רוחל'ה בחיוך גדול.
אני שואלת, והיא עונה בשלווה: "זו השליחות שלי: בית פתוח כל הזמן".
משנת חייה של רוחל'ה כרוכה בנתינה: "הלב צריך להיות פתוח לנתינה," היא אומרת, "כח הנתינה הוא זה שבונה את האדם. אדם החושב על עצמו, מאבד את הטעם לחיים והופך לחצי מת. כח הנתינה מאפשר לנו לצמוח ולחיות".
את הנתינה ואת החסד היא ובעלה משתדלים להקרין לילדיהם. "אני רוצה שהילדים שלי יתרגלו לחסד. חסד לא צריך להיות על חשבון הבית, אבל הוא בהחלט צריך להיות היסוד של הבית. אם מישהו צריך עזרה, והוא מצא לנכון להגיע אלינו, אז כיהודים המאמינים בהשגחה פרטית, אנחנו צריכים לעשות מה שאפשר כדי לעזור לו ולעשות זאת מתוך שמחה. אני תמיד אומרת לילדים - לכל אחד יש מנה של קושי שה' החליט שיעבור בחייו, אם הקושי הזה מתגלגל בעניינים הנוגעים לעזרה לזולת, אז נחסכים קשיים אחרים: כשהולכים צעד אחד עבור מישהו אחר, נחסכים עבורנו שני צעדים".
יואליש ורוחל'ה קרויס עומדים בראש משפחה של שישה עשר ילדים ב''ה, בלי עין הרע: תשעה בנים ושבע בנות בטווח גילאים של שנתיים עד עשרים ושתיים. אני מתעניינת איך זה להיות אמא למשפחה ברוכת ילדים, ורוחל'ה עונה מיד, בלי לחשוב בכלל: "נפלא. פשוט נפלא. להיות אמא לשישה עשר ילדים זה משהו שאי אפשר לתאר בכלל. ממש מעל הטבע," מחייכת ומוסיפה "אם היו אומרים לי כשהתחתנו, שאעמוד בראש משפחה כזו, ואצטרך לטפל בכולם ולהביא פרנסה, הייתי מרימה ידיים. על פי דרך הטבע זה נשמע לא שייך. אבל בפועל, ה' נותן את הכוחות. באמת אי אפשר להסביר את זה בשום דרך."
הם מתגוררים בדירת שני חדרים עם חדר שירותים אחד. אני מסתכלת מסביב, ואיני יכולה שלא לתהות בקול: איך מסתדרים? איך מתפקדים? איך נותנים תשומת לב לכל אחד מהילדים?
רוחל'ה צוחקת. "הבית שלנו מתרחב כמו עור הצבי. כשהילדים היו קטנים הם היו שואלים: 'להיכן נכניס את התינוק החדש?' ואני הייתי עונה, 'הקירות יתרחבו'. אני באמת לא יודעת איך זה קורה, אבל אני לא מרגישה צמצום וצרות. אולי זו האווירה".
אם אתן מתעניינות בכל זאת איך זה קורה בפועל, אז בצורה פשוטה ביותר: החדר הפנימי מתחלק לשני חדרים באמצעות מחיצה נסגרת. בחלקו הפנימי הוא חדר הורים, ובחלקו החיצוני נפתחות שלוש מיטות. "הילדים ישנים שניים במיטה אחת: ילד גדול עם ילד קטן". הסלון הופך גם הוא לחדר שינה בלילה עם שלוש מיטות, ואם צריך יש גם מיטה מתקפלת ומזרון על אדן החלון. "יש לנו שני גדולים נשואים, ברוך ה', בן אחד ישן אצל ההורים שלי, כדי לעזור לאבי המבוגר ושני ילדים ישנים בתורנות אצל חמותי שהתאלמנה לאחרונה: זה נח גם לה, גם לי וגם לילדים".
ומה עם כביסה? "כמו הסמבטיון," רוחל'ה צוחקת לרגע. "רק בשבת יש מנוחה. הבנות שלי אופות, מכבסות ועוזרות מאוד".
הילדות הבוגרות מחזיקות את הילדים הקטנים יותר, הבת הנשואה קפצה לביקור, הנכדים מהבן גם נמצאים, אבל הבית שקט יחסית; הילדים משחקים, ורוחל'ה פנויה לשוחח.
"את שואלת איך אני מגדלת שישה עשר ילדים? אני באמת לא יודעת. התפקיד שלנו זה לבטוח בקדוש ברוך הוא בלי לעשות חשבונות. אנחנו צריכות להיות כמו נחשון בן עמינדב: לקפוץ לים בלי לחשוב. עושים את ציווי ה' כי כך הוא ציווה. הוא נותן לנו מתנות, ויחד איתן הוא מעניק את הכוחות".
"כשלב של אמא פתוח היא מרגישה את הלבבות של כל הילדים שלה. כל ילד הוא עולם, וזה לא משנה אם יש לה ילד אחד או שישה עשר ילדים. לאמא יש מבט שרואה את הצרכים של כל ילד, ואם אני רואה ילד שצריך קצת זמן שקט איתי, אני מוצאת את הזמן הזה: לפעמים ביציאה לקניות, לפעמים בתוך הבית עצמו ולפעמים כשאני הולכת לבית הוריי כדי לעזור להם".
רבות מאיתנו מכירות את הסיוע למבוגרים שמגיש ביטוח לאומי (מט"ב), אך במאה שערים רוב התושבים אינם נעזרים בו. "המאפיין שלנו כנטורי קרתא הוא התבדלות מהמדינה: לא להתחבר ולא להיות חלק. בעלי לא רשום במרשם האוכלוסין של ישראל, אני כן - יש לי מספר זהות אבל לא תעודת זהות, וכך גם ילדיי; אני יולדת בבית רפואה מבלי לקבל ביטוח לאומי, והמשמעות היא שאני משלמת על כל לידה באופן פרטי". התענוג, אגב, עולה בסביבות 12,000 ש"ח, "אין בעיה להשתמש בשירותים שונים, אבל כשאנחנו משתמשים - אנחנו משלמים," מסבירה רוחל'ה.
ולמה?
"ישנו משל המובא במדרש על פרשת בראשית: הגרזן נכנס ליער, והעצים החלו לרעוד. אמר להם הגרזן: מדוע אתם מפחדים? אם אף לא אחד מכם ייתן לי יד, אני לא אוכל לעשות לכם שום דבר. והנמשל הוא שאם אנחנו לא מתחברים - לא רק בדעות, אלא גם בכסף שהמדינה מוכנה לתת - אז אין אפשרות להגיע למצב של פשרות. כשמקבלים קצבה, הדעה כבר לא אותה דעה. אדם משוחד רואה את המציאות בצורה אחרת".
"אנחנו רוצים שכל מעשינו יהיו לשם שמיים, ולכן אנחנו משתדלים לשמור על הראיה שלנו טהורה. אנו מאמינים באמונה שלימה שכסף שמגיע לנו, יגיע אלינו ישירות מהידיים של בורא עולם. אין צורך בשליחים. ה' ימצא את הצינור הנכון והטהור בשביל לתת לנו כל מה שהוא רוצה".
בהקשר הזה מוסיפה רוחל'ה סיפור: "אליהו הנביא בהר הכרמל אמר לבני ישראל: 'עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?' אם ה' הוא האלוקים - תלכו אחריו, ואם הדרך השנייה היא הנכונה - תלכו אחריה. אין אמצע! בתורה אין מקום לפשרות. אחר כך, אליהו בציוויו של הקדוש ברוך הוא שחט את ארבע מאות נביאי הבעל, וכתוב שהוא חיפש אחריהם - לוודא שלא נשאר אחד. לכאורה, מה אכפת לך אם נשאר אחד? מה יוכל אותו אדם בודד לעשות אחרי שהרגת את רובם? והתשובה היא שלפסוח על שני הסעיפים מהווה סכנה ממשית לקיום של עם ישראל: מה שמסמל אותנו כיהודים זו לא המדינה או ההשתייכות לעם. מה שמסמל אותנו אלו התורה והמצוות, ועל זה צריך לשמור מכל משמר".
רוחל'ה מדגישה כי היא לא שופטת שום אדם. "לכל אחד הניסיון שלו ואי אפשר לזלזל. אין לי טענות כלפי אנשים פרטיים. אבל בתי ספר ובתי חינוך הם ציפור הנפש של עם ישראל. כשהם פועלים עם כסף טהור אז הרוח היא אחרת. מסופר על הרב יוסף חיים זוננפלד, שהגיעו אליו שליחי הציונים והתחננו שייקח מהם כסף, באותם ימים העוני היה הרבה יותר קשה וחריף, אבל הרב יוסף חיים סירב ואמר: 'אם אנחנו ניקח מכם כסף - אתם לא תצטרכו לומר לנו מה לעשות, אנחנו נרדוף אחריכם ונשאל מה אתם אומרים לעשות, ולזה אני לא מוכן'. יש פה אמירה: כשדברים נכנסים מהדלת האחורית הרבה יותר קשה לשלוט בהם. זה תכסיס מוכר של היצר הרע ושל כוח הטומאה, שמבקשים רק טיפה להיכנס פנימה. כשהגדר סגורה, הכרם נשמר".
הגדר הסגורה אינה סותרת את הבית הפתוח. "על התורה והמצוות נאמר 'וחי בהם'" אומרת רוחל'ה, "מצד אחד צריך להיות סגורים ושמורים מפני הרוחות הזרות, אך מצד שני, חייבים להכניס פתיחות והבנה: אנחנו מחנכים את הילדים לשאול שאלות ולדבר. כשמדברים זה עם זה, מתחזקים. כששואלים, האמונה מתחדדת. אם פועלים רק בכח זה שכך הסבא והסבתא נהגו, אז עם הזמן מתקררים. כשיודעים את הרקע, את הטעם ואת החשיבות של כל פעולה, הכל נראה אחרת לגמרי".
‏אנחנו עוברות למטבח. רוחל'ה מראה לי את סירי השבת הגדולים שלה, וזה מעביר אותי לנושא הבית היהודי ותפקיד האישה היהודייה. "אמא בישראל זה תפקיד חשוב ומרומם," מצהירה רוחל'ה, "אמא בישראל היא לא רק אחת שיולדת. היא לא פרה. לנו יש תפקיד - להמשיך את השלשלת של עם ישראל, ואנחנו צריכות להעריך את זה. רק אם נעריך את עצמינו, נוכל להמשיך ולהיות חדורות במטרה. אמא יהודיה היא דבר חשוב מאוד אצל הקדוש ברוך הוא. גבר צריך להשלים את עצמו עם מצוות שהזמן גרמא, אישה היא מושלמת מעצם טבעה: מצד הלכתחילה, היא לא צריכה להתפלל את כל התפילות, משום שהיא משוחחת עם הקדוש ברוך הוא כל היום.
כשאני קמה בבוקר, אני לא מכינה תכניות. אני אומרת לה' - תעזור לי ללכת לפי התכניות שלך. וכך אם דברים מתעכבים, אני מבינה שאין לי מה להתעצבן, כי כך ה' רוצה שיקרה. להרגיש קשורה לקדוש ברוך, לדעת שהוא מקשיב לי ושומע אותי ונותן לי כל כך הרבה טוב כל רגע ורגע, זה מה שנותן את הכח להמשיך את השלשלת; כי לא מספיק שאדם טוב עם עצמו, הוא צריך להיות דמות עבור ילדיו, ולחנך אותם להמשיך את השלשלת בכח עצמם. אני תמיד אומרת לקדוש ברוך הוא - אם תשים אמא יהודיה בכף המאזניים, זה מה שיכריע את הכף ותגיע הגאולה".
ומה חסר בשביל להביא את הגאולה? "תשובה ומעשים טובים" אומרת רוחל'ה, "בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן עתידין להיגאל. יש לנו כח רב מאוד בידיים, ואנחנו צריכות לנצל אותו כדי להשפיע".
'מאה שערים של חסד ונתינה'
***
הראיון מתוך "אשת" מגזין חודשי לנשים. למנויות: 050-4770268 - Malkali.eshet@gmail.com
]]>
