רק בבקשה, עשו זאת רק כשהילדים אינם בקירבתכם כלל. ילדים לא צריכים להיות מוערבים בזה. שמרו על הילדות המתוקה שלהם כמה שרק אפשר. זכרו שילדים שומעים וקולטים גם כשלא מדברים לידם ישירות, גם כשמדברים ברמזים וגם כשמדברים בשפה אחרת. הם מרגישים את המתח והפניקה שהתקשורת משדרת. הם חשים את התגובה שלכם כשאתם קוראים לידם דברים קשים המשפיעים עליכם. הם אמנם לא תמיד מבינים עד הסוף, אך זה גרוע אפילו יותר, מכיוון שאז הם משלימים בדמיון הפורה שלהם את כל החלקים החסרים. אז בבקשה - הימנעו מכל התעסקות כזאת כאשר אתם עם הילדים.
מאוחר מדי? הם כבר שמעו? הם כבר מפחדים ושואלים שאלות?
הקשיבו לשאלה היטב והשיבו באופן מדוייק, בהתאם לגיל הילדים וליכולת ההבנה שלהם. ספרו בפשטות, בלי דרמות, באופן שנותן תחושה שאתם לא מסתירים כלום. אפשרו להם להמשיך ולשאול והבטיחו לענות על כל שאלה.
חבקו אותם ואת הפחד שלהם. תפחדו איתם. אל תענו תשובות שמקטינות ומבטלות את הרגש שלהם כמו "שטויות, הכל בסדר"... עזרו להם למצוא תקווה וכוח להיאחז בו. לילדים גדולים ובני נוער שמתעדכנים בכוחות עצמם - אל תתנו להם לנסות ולהבין הכל לבד. זה סרט אימה ללא תרגום - שימו לב שאתם מדובבים להם את הדברים. בידקו איתם מה הבינו ואיך הם מרגישים. עודדו אותם לשתף אתכם כמה שיותר (גם אם לכם זה ממש חופר). אם אין לכם תשובות הודו בכך, וחפשו את התשובות ביחד. למדו אותם איך מחפשים תשובות, את מי נכון לשאול וכדו׳.
בשורות טובות
]]>
