"מתקבלות פניות רבות של נשים לסיוע, אך מצמרר לחשוב כמה יש שאינן פונות?"

כששאלנו אותה מדוע פנתה דווקא להידברות, היא ענתה בפשטות שאין מישהו אחר שיכול לעזור. המדינה – מתנערת פעמים רבות מהמקרים הללו; המשטרה – נמנעת מלהיכנס לנושאים ולמקומות הללו. אני מאמינה שארגון הידברות, ארגון יהודי עם ערך של ערבות הדדית, היא אמרה, ירצה וגם יתאמץ לעזור ולהיות שותף לסיוע בנפש וחיים. והיא צדקה. פעלנו והפעלנו קשרים, והוצאנו את הבחורה מהכפר בו שהתה. העברנו אותה למגורים מרוחקים מן הכנופיה שאיתה הסתובבה. הבחורה הזו היתה על סף קריסה נפשית. היא סבלה מדיכאון עמוק, ומספר פעמים ניסתה ליטול את חייה. אנחנו תמכנו בה ועזרנו בכל דרך אפשרית. ב"ה, היום היא נשואה ליהודי, וגם אחותה, שגם היא היתה בקשר עם ערבי, נשואה היום ליהודי, והן מנהלות בתים יהודיים לכל דבר.

60,000 נשים בסיכון

"אלא שמאז אותו מקרה גילינו שמדובר בתופעה קשה מאוד והולכת ומתרבה. ממש כמו מכת הצפרדע במכות מצריים – כאשר 'הכינו' מקרה אחד, פרצו והתגלו ממנו עוד עשרות מקרים נוספים. אותה בחורה, הכירה קבוצת חברות נוספות שלה במצב דומה. אלה הביאו עמן קבוצה גדולה אף יותר של מקרים נוספים, כשכל מקרה קשה יותר מקודמו, וכך הלאה והלאה. הבנו שמדובר כאן בתופעה חמורה שמתפתחת בארץ – טרור של ממש, תחת המסכה של התבוללות. ההבנה הזו היתה הטריגר שהוביל להקמה של מחלקת 'שבויות' – שכל כולה מוקדשת לסיוע ולהצלה מהתבוללות שמשחיתה כל נפש וחיים".
בשנים שחלפו מאז, הלכה מחלקת "שבויות" והתפתחה באופן מטאורי. המוני פעילים עובדים תחת המחלקה, ומגיעים אליה מכל תחום: יוצאי שב"כ, מאבטחי אישים, יוצאי יחידות קרביות, נהגים אשר מסייעים בחילוץ, משת"פים ואנשי קשר בשטחים ובאזורים מסוכנים.

"הסיפורים שמגיעים לכאן", אומר ניר גרמי, "הם לעיתים קרובות סיפורים מדהימים, שהיו עולים על כל תסריט מדע בדיוני. להרבה מן הסיפורים כאן אנשים כלל לא יאמינו – אני עצמי, לולא הייתי מעורב בהם אישית, לא הייתי מאמין להם. אבל ב"ה, סייענו בשבע השנים האחרונות ליותר מ-420 נשים, לעיתים עם ילדיהן, לעלות על דרך המלך לכיוון היהדות".

שלא תהיה לכם אשליה. הנשים הללו נמצאות עד היום בסיכון – הן מצד הערבי שאיתו היו בקשר, או אף היו נשואות לו, והן מצד עצמן, בשל המצב הרגשי הקשה שלהן. ואותן נשים הן רק חלק מועט מתוך אלפי נשים אחרות שעדיין נמצאות בשבי הזה. "האומדן היום נע בין 30 אלף ועד 60 אלף נשים שנמצאות בקשרים עם ערבים", מפיל ניר גרמי את הנתונים המדהימים, "ואני אישית נוטה יותר לכיוון ה-60. אם כל כך הרבה נשים פונות אלינו – כמה יש שאינן פונות? שלא לדבר על כך שלצערנו, לא בכל מקרה אנחנו מצליחים לעזור".

התופעה של נשים יהודיות שיוצרות קשרים עם גברים ערבים נעשית נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות. אם בעבר ההיכרות נעשתה רק באופן פרונטאלי, הרי שכיום הגיעו הוואצאפ, הפייסבוק, האינסטגרם ושלל פלטפורמות וירטואליות אחרות, אשר הופכות את ההיכרות לפשוטה יותר וזמינה יותר. לא פעם, הגברים הערבים מזדהים ברשתות החברתיות בזהות בדויה, בשם יהודי, וכך מפילים ברשתם נשים יהודיות, שמגלות את האמת המרה רק כשכבר מאוחר מידי.

לעיתים קרובות אותם ערבים משתמשים בתמונות מבישות של הנשים או בסודות פנימיים כקלף מיקוח, ולמעשה מחזיקים בהן כבנות ערובה. נשים רבות מגיעות מן הקשר הזה למקומות של פשע, סמים, זנות ואפילו סיוע לטרור. הילדים שנולדים להן גדלים במקרים רבים להיות שונאי ישראל הגדולים ביותר – משום שבכפר הם מכונים "יהודים", והם מוצאים את עצמם נחושים בדעתם להוכיח שהם אינם יהודים, ומפנים את כל השנאה כלפי עמם שלהם. הערבים משיגים בכך מטרה כפולה: גם מדללים את שורות העם היהודי, בגלל ההתבוללות, וגם יוצרים את הטרוריסטים הגדולים ביותר, מתוך העם היהודי עצמו.

"לא תמיד הבחור הערבי יוצר את השבי בשלב הראשון", מפתיע ניר. "לעיתים הבחורה עצמה, מתוך המצב הנפשי שבו היא נמצאת, או המנטליות האישית שלה, מכניסה את עצמה לשבי. ברובם המוחלט של המקרים סיפור הרקע הוא זהה: ההיכרות נעשית באופן אקראי, כאשר הבחורה עובדת בבית מלון או בסופר מרקט, כאשר חברה מכירה לה את הבחור או כאשר היא פוגשת אותו ברשת החברתית. הבחור מתחיל לפנק אותה – במילים הכי יפות, בהבטחות הכי גדולות.

הוא נותן לה תכשיטים, בגדים, לפעמים אפילו רכב. כשבחורה מקבלת את הפינוקים האלה, היא הופכת להיות אסירת תודה – בדגש על ה'אסירה'. רק אחר כך היא מגלה שיש מחיר כבד למתנות האלה. לעיתים קרובות מדובר בבחורות שנמצאות מראש במצב נפשי קשה – בעיות בבית, מצב כלכלי קשה וכדומה, והן נופלות בקלות ברשתו של הערבי. במקרים רבים הנשים הללו מפילות איתן גם אחרות. בחורה אחת מכירה בחור ערבי, ואחרי תקופה היא מכירה לחברים שלו – את החברות שלה, וכך הגלגל ממשיך להתגלגל".

המחיר, כך נראה בשטח, כבד מאד. "כשהקשר נעשה תלותי – פתאום מגיע הרוע. מגיעות המכות, הסבל, ההשפלה, הסמים. הערבי מנתק את הבחורה מהמשפחה שלה, כופה עליה להתאסלם וכן הלאה. לעיתים קרובות היא מגלה שהיא נמצאת במעמד של אישה שנייה ואף שלישית. נשים רבות כלואות בבתים. ולעיתים אנו שומעים על סיפורים הזויים של רציחות – כמו זה שפורסם בימים האחרונים, על ערבי שרצח את בת זוגו היהודיה".

האם בחוץ, הילדים נותרו בפנים

באתר של מחלקת "שבויות" נמצאים עשרות עדויות ופרסומים מוסברים של נשים שחולצו מן השבי הערבי בזכות הידברות. החומרים המתגלים שם, כאמור, מסמרי שיער וכמעט בלתי נתפסים. כך הוא, למשל, סיפורה של שני. שני גדלה במשפחות אומנה מגיל צעיר מאד, וכבר כשהיתה בת שמונה נפטרו שני הוריה.

חייה היו קשים מאד, והיא אבדה אמון במערכת, שלא השכילה לסייע לה כראוי. ואז הגיע דאוד, בחור ערבי שזיהה את מצוקתה. הוא "קנה" אותה במילים טובות ובהבטחות לעזרה, אלא שמהר מאד, כאשר הקשר העמיק, התגלה הצד האלים שבו. התפרצויות זעם מילוליות עינו אותה, אך היא לא עזבה אותו – פשוט משום שלא היה לה לאן ללכת. חברה של שני היא זו שהעבירה את פרטיה למנהלת מחלקת שבויות, אשר פנתה אליה ושכנעה אותו בהדרגה לעזוב את דאוד. משהסכימה, צוות המחלקה חילץ אותה והעביר אותה לדירת מסתור, שם קבלה את כל מחסורה.

סיפורה של שני הוא מן הקלים שבהם. סיפורה של מיקה, לעומת זאת, קשה פי כמה. מיקה, שעלתה לארץ מאוקראינה בהיותה בת 12, נותרה לבדה לאחר שאמה חלתה, ואביה הקדיש לה את כל זמנו. מיקה הכירה באקראי את עלי, בחור ערבי, אשר תמך בה והתעניין בה. כשאמה של מיקה נפטרה, הוא עמד לצידה וסייע לה. לאחר פטירת אמה, אביה, שהיה שבור, סילק את מיקה מביתו. בהיעדר מקום אחר, היא הלכה אל עלי. עלי פיתה אותה להתחתן איתו, ורק לאחר מכן גילתה מיקה שהמילים אותן שכנע אותה להגיד היוו בעצם הסכמה שלה להתאסלם. מאותו רגע החלה מיקה לסבול מאלימות קשה. היא הרתה וילדה לעלי שני ילדים, אולם גם אז לא פסקה האלימות, עד שיום אחד ניסה עלי לרצוח אותה.

היא הגיעה לבית החולים במצב קשה מאד, וניצלה רק בנס. הרווחה, שלא הבינה או לא רצתה להבין את מצבה, דרשה ממנה לפרנס את ילדיה, שאם לא כן – יועברו ילדיה לפנימייה. מיקה ניסתה להתגרש, אך עורך הדין שלה, ששוחד על ידי משפחתו של עלי החתים אותה על מסמכים בהם היא מוותרת על ילדיה, שנותרו במשך תקופה אצל הוריו של עלי. כאשר הצליחה, לבסוף, לראות את ילדיה, גילתה כי משפחתו של עלי הסיתה אותם נגדה. בנה קילל אותה נמרצות ולא הסכים להתקרב אליה.

מיקה עצמה הצליחה לצאת מן הכפר הערבי. אולם ילדיה, לצערנו, נותרו שם, מוסתים כנגד עמם. המקרים הללו, כאמור, אינם בודדים. "רק היום הגיעו 6 מקרים חדשים למחלקה", מספר ניר גרמי. "אתמול חילצנו בחורה יהודייה בת 24 מאזור הדרום, שהיתה נשואה לשב"ח. לפני כמה שנים הוצאנו בחורה מכפר באזור נצרת, שאכלה ארוחת צהריים עם כמה ערבים, זמן מה לפני שיצאו לבצע פיגוע בתל אביב. הסיפורים האלה הזויים, אבל הם אמיתיים, והם מתרחשים בכל יום".

איש אינו יודע היכן הן נמצאות

ניר מדגיש כי חובה עלינו לפקוח עיניים, לשים לב, ולמנוע את ההידרדרות הזו בשלב מוקדם ככל האפשר. "זו תופעה כואבת כל כך, ומסוכנת כל כך. הערבים הצעירים האלה, בקושי יודעים לדבר עברית, אבל כבר שטופים בשנאת יהודים ובשנאת ישראל. הילדים של אותן בחורות יקבלו אחר כך רעל בלתי נתפס נגד התורה, נגד ישראל וכל מה שהיא מייצגת. זוהי סכנה ביטחונית וסכנה פלילית לעם ישראל – שלא לדבר, כמובן, על רמיסת כל היקר לנו שבתורה, ועל ההתבוללות שרק גדלה מיום ליום. אם לא תהיה התעוררות מצד הקרובים לעצור אותן בזמן, בפעם הראשונה שהן פוגשות את הערבי – אחרי כמה שנים שהן חיות איתו כבר יהיה קשה הרבה יותר להוציא אותן. הרבה מאד מהבחורות האלה עוברות שטיפת מוח, מחדירים להן אנרגיות רעות, והניסיון להוציא אותן הופך להיות קשה עד בלתי אפשרי".

גם באופן מעשי קשה לחלץ נשים, ובעיקר ילדים, מן הכפרים הערביים. על פי החוק השרעי, אם האישה התאסלמה – ילדיה שייכים לאביהם, ולא לה. לכן גם כאשר האישה מעוניינת לעזוב, קשה מאד לתבוע גם את הילדים. כמובן שאין מה לדבר על תשלום מזונות מצד האב – מסתפקים בכך שהילדים עוברים לחזקתה של האם, גם זה קשה מאד ולא מובן מאליו כלל.
נשים רבות כל כך עדיין נמצאות בשבי הערבי. הערבים, לעיתים קרובות, גורמים לנשים הללו לנתק כל קשר עם בני המשפחה שלהן, עם חברות וכדומה. כך, למעשה, איש אינו יודע היכן הן נמצאות, ואם הן בכלל בחיים. כל בחורה שמוצאת מן הכפרים, כך אומר ניר, מדברת על הערמומיות של הערבים בכל הנוגע לשליטה בה.

להקדים תרופה למכה

מחלקת "שבויות" מגובה בכל מחלקות הארגון והערוץ למטרות סיוע המטרה ובנוסף מחזיקה כיום בדירות מסתור בכל רחבי הארץ. הדירות הללו פועלות עם בקרה וסיוע מותאם לכל אחת עם מלא הלכים והאחריות וזאת על מנת לשקמם נפשית, פיזית, רוחנית וכלכלית. המחלקה ממשיכה ללוות אותה גם הלאה, כאשר היא פותחת בחיים חדשים ועצמאיים.

במקביל, פועלת המחלקה גם במדיה, על מנת לעורר את המודעות לתופעה. המחלקה מוציאה אחת לתקופה סרטונים אשר מספרים את סיפוריהן של הנשים שניצלו מן הכפרים. כל סרטון כזה משיג כ-300-400 אלף צפיות בפייסבוק, והסרטונים עולים גם באתר "שבויות", בערוץ הידברות, ביוטיוב ועוד. בעקבות כל סרטון שמתפרסם מגיעות מאות פניות חדשות של נשים המבקשות עבור עצמן, ושל קרובי משפחה או של מכרים שמבקשים סיוע עבור הקרובים שלהם.

כל פניה כזו מקבלת מענה מידי של המחלקה, והצוות המסור שלה עושה כל מאמץ כדי לסייע לכל אישה שנמצאת במצוקה. ולא רק של אישה במצוקה – נשים רבות שנתקלות בסרטונים, ונמצאות בעצמן בתחילתו של קשר עגום שכזה, מקבלות את המודעות, את האומץ ואת הסיוע לעזוב את הקשר כבר בתחילתו, לפני שהוא הופך למסוכן וכמעט בלתי הפיך. מחלקת "שבויות" עושה הכל כדי שלא "לבנות בית חולים מתחת לגשר", אלא לתקן את הגשר מלכתחילה, ולעזור לכל בחורה יהודייה להימנע מן הצרה הזו, עוד לפני שהתרחשה.

לנו, נותר רק לפקוח עיניים, למנוע את המקרה הבא, ולהתפלל. להתפלל להצלחתנו ולהצלחת כל שותף לפעילות זו, שנוכל להגיע לכל יהודייה שנמצאת במצוקת התבוללות קשה זו ולסייע לה לשוב הביתה במהרה.

]]>