אאא

היה זה בשלהי שנת תשנ''א, עת ישבו עשרות בחורי חמד לטקס קבלת תעודות הוקרה, כל תלמיד לפי הישגיו. כשניגש אחד מטובי הבחורים לקבלת תעודה מחמיאה במיוחד, צעק חברו אשר קינא בהצלחתו לעיני כל הנוכחים 'כל הישיבה יודעת שעשו לך פרוטקציה'... שקט השתרר למספר שניות... הבחור המבויש הותיר את התעודה המיותמת על בימת הכבוד כשהוא מחליף צבעים ומסמיק מבושה, בזווית העין היה ניתן לראות את הדמעות מבצבצות עוד לפני שיצא מהאולם, ועלה במהירות לחדרו שם נעל את עצמו למשך כשבוע ימים.

הסיפור די נשכח, אילולי מוישי, כן אותו בחור שהעליב לצערינו לא זכה לילדים למעלה מ-21 שנים, כל גדולי הרופאים בעולם הכירו את המקרה, ושלחו אותו מאחד לשני, אין סגולה שמוישי לא השתמש בה, אבל הוא הבין כנראה שנגזרה הגזירה, ושלא יזכה לפרי בטן, כמפלט אחרון נכנס מוישי בחול המועד סוכות אשתקד לאחד מגדולי הדור ותינה צרתו לפניו - 'העולם לא הפקר' הפטיר לעברו הצדיק 'קום סע וחפש את הבחור שעדיין מתקשה לסלוח'!!

מוישי היה המום, ובתום חיפושים מייגעים אותר הבחור הפגוע, מוישי מיודעינו לשמחת משפחתו וקרוביו זכה בחודש האחרון סוף סוף בגיל ארבעים וארבע לחבוק בן ראשון.

את הסיפור המרגש הזה שמע הזמר אברימי גולדשטיין מכלי ראשון, כשבסיום השיחה מבקש האבא הטרי מגולדשטיין כשכולו נרגש ובפיו תחינה להלחין שיר שיש בו מסר, שכל יהודי ידע ש"חיים ומוות ביד הלשון, ושעדיף להיכנס ל'כבשן האש' מאשר להעליב ולפגוע".

גולדשטיין שקד על הפסנתר כמה ימים, ומשם פנה היישר לאולפני 'סטודיו שיר' עם לחן, שהוא ללא ספק פירוש מדהים לדברי הגמרא "נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים", הלחן  קיבל עיבוד מרגש כזה שכבר במהלך ההקלטה גרם לטכנאי ולנוכחים באולפן להזיל דמעות, באומרם כי השיר והעיבוד הם פשוט שיחת מוסר והתעוררות, ואין להם ספק שבכוחו יתחזקו עוד יהודים במצוות ש'בין אדם לחברו', וכידוע 'עבירות של בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו'.