אאא

דף סג

א.    חיובי האומר אלי אתה 1. במשנה מחייבינן מיתה. 2. אליבא דר"ע דמחייב קרבן על השתחואה אף שאין בה מעשה, מחייבינן נמי קרבן לאומר אלי אתה, וקמ"ל דדינו כמגדף אף שלא כתוב על זה כרת, מיהו בחטא העגל הוקשה זביחה לאמירה. 3. בחטא העגל אמרינן דאלמלא ו' של אשר העלוך נתחייבו כליה, ולרשב"י העלוך אתי שאיוו אלוהות הרבה, משום שהמשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו.

ב.    הלאוין שבכללות הפסוק לא תאכלו על הדם 1. לת"ק לאוכל מבהמה קודם שיוצא נפשה. 2. ד"א לאכילת בשר קדשים קודם זריקת הדם. 3. לר"ד לומר שאין מברין על הרוגי ב"ד. 4. לר"ע שסנהדרין שהרגו נפש אין טועמין כלום כל אותו היום. 5. לאזהרת בן סורר ומורה. ועל כולהו לא לקי, משום דהוו לאו שבכללות.

ג.     איסורי הנודר והמקיים בשם ע"ז 1. לא יאמר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלונית שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו. 2. לא ידור או יקיים בשם ע"ז, שנאמר לא ישמע על פיך. 3. וכן שלא יגרום לאחרים שידרו ויקיימו שם ע"ז, ולכן אסור לעשות שותפות עם גוי. 4. ע"ז המוזכרת בתורה מותר להזכירה, כגון נבו וגד. 5. איכא מלקות למאן דמחייב על לאו שאין בו מעשה.

ד.    האגדות בעבודה זרה 1. כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דע"ז דשריא, כגון כרע בל קרס נבו, או על כבידו כי גלה ממנו. 2. כתבונם עצבים, שעשו בכיס דמות יראתם ונתנו בכיסם וכשזוכרה מוציאה ומחבקה ומנשקה 3. זובחי אדם עגלים ישקון, שהרעיבו את העגלים והראו להם את דיוקן בעלי הממון וגרמו לעגלים הרעבים למשמש בבעלי הממון וא"ל שהע"ז חפץ בך, או שאמרו שמי שמקריב את בנו לע"ז ראוי לנשק את העגלים. 4. הע"ז שהביאו הכותים לארץ היו בדמות של תרנגולת, תרנגול, עז, כלב, חמור, פרד, סוס. 5. אחז רצה לשרוף את חזקיהו לע"ז, ואמו סכתו בדם סלמנדרא. 6. ישראל ידעו שאין ממש בע"ז, אלא עבדוה כדי להתיר להם עריות בפרהסיא, ומה שמצאנו שהיו דבוקים בע"ז זה אחר שנתקשרו בה. 7. כזכור בניהם מזבחותם, כאדם שיש לו געגועים על בנו. 8. אליהו מצא באשפה תינוק תפוח רעב ולא למדוהו שמע ישראל וחיבק את יראתו ונבקעה כריסו ונפל עליה. 9. אנשי כנה"ג בקשו שימסר בידם יצרא דע"ז, משום שהחריב את ביהמ"ק ועדין מרקד בינינו ונמסר בידם. וכן נמסר בידם יצרא דעריות, ושחררוהו כדי שיתקיים העולם, אך סמאו את עיניו. 10. היתה נכרית חולה שנדרה שאם תבריא תעבוד לכל הע"ז שבעולם, וכשראתה את עבודת פעור אמרה שמוטב לה לחזור לחליה. 11. הנצמדים לבעל פעור, צמודים כצמיד פתיל או כצמיד אשה שזז על ידה. ואתם הדבקים בה' כתמרות הדבוקות ואינן דבוקות, וי"א דבוקים ממש. 12. סבטא בן אלס פער בפני פעור וקנח בחוטמו ומשרתי ע"ז קלסוהו ואמרו שמעולם לא היה אדם שעבדו כך, דאיסור פעור ומרקוליס הם אפילו כשמכוון לבזותה.

 

שאלות לחזרה ושינון

א. חיובי האומר לע"ז אלי אתה (3)

ב. הלאוין שבכללות הפסוק לא תאכלו על הדם (5)

ג. איסורי הזכרת שם עבודה זרה (5)

ד. האגדות שהובאו על גנות עבודה זרה (12)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com