דף עח
א. אדם שהוכה ע"י עשרה בנ"א בזה אחר זה, רבנן פטרי וריב"ב מחייב. והשמועות 1. ואיש כי יכה כל נפש אדם, רבנן בעו את כל הנפש ולריב"ב סגי בכל דהו נפש. 2. לכו"ע ההורג: טריפה פטור, גוסס בידי שמים חייב, ובגוסס ביד אדם פליגי. לריב"ב חייב דדמי לטריפה משום שנעשה בו מעשה, ולרבנן פטור דמדמו לגוסס בידי שמים שהרי לא נחתכו סימניו.
ב. דיני טריפה 1. ההורג אדם טריפה פטור. 2. טריפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך, ושלא בפני ב"ד פטור דהויא עדות שא"א להזימה. 3. הרובע את הטריפה חייב, וקמ"ל דאינו דומה למשמש מת דפטור, משום דיש לו הנאה. 4. טריפה שרבע, כנ"ל בהרג. 5. עדים שהעידו לחייב טריפה והוזמו אינן נהרגין. 6. עדים שהם טריפה שהעידו והוזמו, לרבא נהרגין, ולרב אשי אין נהרגין מכיון שאינם בזוממי זוממין. 7. שור שהוא טריפה שהרג, לרבא חייב ולרב אשי פטור דומיא דבעלים. 8. שור של אדם טריפה שהרג פטור, דהיות שבעליו הטריפה אינו במיתה לכן לא קרינן ביה השור יסקל.
ג. המכה את חבירו ואמדוהו למיתה והיקל ואח"כ הכביד ומת, רבנן מחייבי ור"נ פוטר כיון שרגלים לדבר שלא מת מחמת המכה. והשמועות 1. אם יקום והתהלך ונקה המכה, הקמ"ל לר"נ שהמכה פטור אם היקל ואח"כ הכביד, ולרבנן אתי לדין חבישה. 2. דין חבישה במגדף, לר"נ מיניה ילפינן לעלמא, ולרבנן א"א ללמוד ממנו דהויא הוראת שעה. ולכו"ע א"א ללמוד דין חבישה ממקושש, משום שכבר היה ידוע שהוא במיתה. 3. איכא תרי פסוקים לדין אומדנא, חד אתי לאמדוהו למיתה וחיה, והפסוק הנוסף אתי לר"נ לאמדוהו למיתה והיקל, ולרבנן להיכא דאמדוהו לחיים ומת דפטור. 4. אמדוהו למיתה והיקל ואח"כ הכביד ומת, לרבנן במיתה ולר"נ פטור ממיתה ומשלם ממון ליורשים כפי היזקו מלפני ההכאה.
שאלות לחזרה ושינון
א. מחלוקת רבנן וריב"ב בדין קירוב מיתה, והשמועות (2)
ב. דיני טריפה, בהריגה בעדות ובבע"ח (8)
ג.מחלוקת רבנן ור"נ אי אמרינן רגלים לדבר היכא שהיקל וחזר והחמיר, ובמה נחלקו (4)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com