אאא

1.

בניסן תשע"א, שנה וחצי קודם ההסתלקות, זכינו להתלוות לביקור של אבי מורי הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א בבית מרן ברחוב הקבלן 45. את הביקור המיוחד יזם מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל עצמו במסגרת בירור הלכתי בסוגיית עמידה בקריאת עשרת הדברות. הרב שמע מתלמידיו כי אבא פרסם את דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בספרו.

מיד ביקש אוהב התורה הגדול לשלוח נכד לרכוש את הספר, אבל אבא לא הסכים. "זו זכות עבורי לבוא לרב ולהעניק לו את הספר במתנה", אמר אבא. קפצנו על ההזדמנות להתלוות אליו לביקור המרומם. בהתרגשות רבה נכנסנו לחדר שספריו הם קירותיו. אבא הגיש לרב את הספר. הרב דפדף במהירות בין הדפים, שתה בצמא כל מילה, שמַח לגלות כי שני נביאים התנבאו בסגנון אחד: דעת הגר"ע, כדעת הגרי"ש, שאין לעמוד בקריאת עשרת הדברות, כדי שלא ישתמע חלילה שיש בתורה פסוקים חשובים יותר וחשובים פחות. ואף אם כולם עומדים – יישאר לשבת, כיון שהם אינם נוהגים על פי ההלכה.

במהלך השיחה ההלכתית וגם הלבבית, שבה העלה מרן את הקשר המשפחתי העמוק עם אבות משפחת קוק, הופתעתי לגלות כי השפה השגורה על-פיו אינה עברית. הוא היה ממלמל פסוקי תנ"ך ואמרות חז"ל. נכון, בין לבין, היה משלב מילים מהשפה העברית, אבל כל מחשבתו ודיבוריו נלקחו מן הספרים הקדושים. בכל רגע, השמיע עוד פסוק, עוד אמרת חז"ל. הנה טעימה, משלב הברכות בלבד: "ישמח צדיק ביוצאי חלציו". "ובאו עליך הברכות האלה והשיגוך". "יראיך יראוני וישמחו". "נגילה ונשמחה בך". ועוד על זו הדרך.

מרן פנה בלבביות לכל אחד מבני המשפחה. קולו הנרגש הביע אהבה אמיתית לתורה, התרגשות למראה דור צעיר הגדל על אדני התורה.

או אז ניגש אליו אחי הצעיר, מוטי. עיני הרב – נצצו מאוֹשֶׁר. לא מדובר בנכדו, לא בתלמידו, לא במי שכפוף לפסקיו, אפילו לא בסתם צורב בן עדות המזרח. מדובר בתלמיד אשכנזי בישיבה קטנה. אבל 'חכם עובדיה', שש ושמח. הנה, מולו ניצב בן ישיבה! והוא הרי גדול אוהבי התורה.

"תגדל מעלה-מעלה בתורה", בירך והוסיף ואמר לו בקול אוהב, מלוּוֶה בסטירות חיבה מתוקות: "תלמד הרבה תורה. מי שלא לומד, מה יוצא ממנו? עם הארץ. שוקד על התורה? יהיה תלמיד חכם". והוסיף ואמר: "נשמח בְּךָ!".

שמעתם? גדול הדור אומר לתלמיד ישיבה שאינו מכיר: "נשמח בך!". רוצה לומר: אם תלמד תורה ותהיה תלמיד-חכם, זו תהיה שמחה אישית שלי.

אלה שתי תכונות מדהימות, שהן אחת: אהבת תורה ואהבת ישראל שלא היו כמותן בדורות האחרונים.

אהבת התורה – לכל אות ותג. ראשונים ואחרונים. אהבת ישראל לכל אדם, אפילו ילד, אשר בשם ישראל יכונה, ובפרט אם בן תורה הוא.

2.

ארבע שנים להסתלקותו של מרן בעל 'יביע אומר'. החוסר מורגש בכל יום יום. ימים ספורים לאחר מסע ההלוויה ההיסטורי, עשיתי את דרכי למרתף קטן ברחוב דוד ילין בירושלים. מצאתי את הרב אליהו שטרית, ה'מדפיס' של מרן, יושב בחדר-הלימוד שלו ולא מפסיק לבכות.

"העיניים הן האיבר הכי חשוב בגוף האדם", אמר לי בצער. "הרב היה העיניים של העולם. עכשיו אנחנו מגששים בחושך, כמו עיוורים... נכון, עם ישראל כולו אבֵל על האבידה הגדולה, אבל אני צריך את הנחמה הכי גדולה. הייתי יושב עם הרב לפחות עשר שעות, כל יום".

החדר מוקף ארונות ספרים. הבולטים שבהם הם 55 ספרים בעלי כריכה בצבע בורדו. אלה הם ספרי הגר"ע יוסף זצ"ל. שמונה-עשר מתוך הספרים יצאו לאור בחותמו המקצועי של הרב שטרית.

הרב שטרית, אברך תלמיד-חכם ונעים הליכות, לא נולד לתוך עולם התורה. הוא גדל במשפחה דתית, שימש קצין בצה"ל עד גיל 26, התמחה במחשבים וטכנולוגיה – והתחזק.

הפגישה הראשונה שלו עם הגר"ע, הייתה בתקופת אירוסיו. "למדתי ב'תפארת שרגא' בקרית נוער", מספר הרב שטרית. "בדיוק הרב סיים את כהונתו כרב ראשי לישראל. באתי לביתו ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים, ביקשתי שיסדר לי קידושין ונעניתי בחיוב".

הרב הכיר אותך קודם לכן? התעניינתי. "לא. הזמנתי, והוא הגיע. הוא סידר לי קידושין עם יד מגובסת, שכן זמן קצר קודם לכן, אירע בביתו המקרה הבא: הוא עלה על הסולם לקחת ספר מהארון ונשאר ללמוד למעלה. כשסיים ללמוד, החזיר את הספר ושכח שהוא על הסולם. הוא נפל – ושבר את היד"...

גם בליל שמחת לבו, לא יכול היה החתן שלא להבחין בניצול הזמן האגדי של הגר"ע. "היה חשוב לו לגמור את החופה כמה שיותר מהר. הוא רצה לחזור ללימוד".

רבים כתבו על 'כוחא דהיתרא' של הרב עובדיה. אתה מסכים עם ההגדרה הזו? שאלתי את הרב שטרית.

"כלפי עצמו הרב היה חסיד, לציבור הוא היה מֱקל. אבל יש דברים שהיה מחמיר ולא מוותר. למשל: פאה נוכרית, בשר חלק, מכירת דירה לגוי, זמן רבינו תם בשבת וביום כיפור. את הנושאים הללו הוא היה מבקש לחזק בפני הציבור בעשרת ימי תשובה.

"בכלל, דעתו של הרב לא היתה נוחה מאותם המחלקים ציונים ואומרים: 'רב זה מחמיר, רב זה מקל'. הרב אמר: למה הדבר דומה? לעני המשווה בין עשירים ואומר: פלוני עשיר יותר מאלמוני. הרב אמר: ב'מה העני מבין, במנה פלאפל? הוא יודע כמה שדות וכרמים יש לעשירים עליהם הוא מדבר? בשביל לדבר על עושר, אתה צריך להיות עשיר, בשביל לדבר על חומרות וקולות, אתה צריך להיות תלמיד חכם!'".

3.

תעשיית הקמעות, המופתים וההבטחות הרוחניות מככבת מדי שנה, בימים הסמוכים ליום ההילולא. למצער, גאונותו האגדית ותרומתו לעולם התורה כמעט ונעלמות לטובת שלל סיפורי מופתים וקמעות על ה'באבא' הרב עובדיה, בחסות ארגונים ומוסדות החפצים בתרומות הגונות.

במחשב-הנייד שבו ערך את 'חזון עובדיה', תיעד הרב שטרית את אשר ראו עיניו בעשרים השנים האחרונות במחיצת הענק שבענקים. אלפי סיפורים מופלאים ממקור ראשון.

ובכן, מה הרב עצמו חשב על-כך? להלן סיפור-מופת מפי הרב שטרית: "זוג עשיר מארה"ב, ציפה שנים רבות לפרי בטן. הרב קיבלם לביתו – ואמר להם: 'אם תתחילו לשמור טהרת המשפחה, בעזרת השם תיפקדו בזרע של קיימא'. לפני שיצאו, סיפרו לרב: 'אנחנו רוצים ללכת גם לרב כדורי'. אמר להם הרב: 'עדיף שלא תלכו'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"מיד אחרי שיצא, הסביר לנו: 'למה אמרתי להם לא ללכת לרב כדורי? כי אם ייפקדו בזרע של קיימא, יתלו את הישועה בברכה של המקובל ולא ישמרו על מצות טהרת המשפחה.

"כמובן, שאחרי שנה, נפקדו בבן"...

בכלל, הקשיתי, איך היה הרב מתייחס למופתים?

"אני זוכר שהגיע אחד התלמידים לבית הרב עם בתו הכלה. הוא ציין בפני רבינו בהתלהבות כי שלושה שבועות קודם לכן קיבלה הכלה ברכה מרבינו ברכה שתמצא זיווג הגון בקרוב.

"הרב הגיב בענווה: "נו, אז מה? מה, אתה רוצה לעשות אותי בעל מופת? כנראה היתה שעת רצון – ולכן הברכה התקבלה".

אבל הוא, מרן, היה איש מופת. בחייו, במותו, ובעיקר בתורתו. זכינו לחיות בדורו של הגאון המופלא. מי יתן לנו תמורתו.

טורו של שלמה קוק מתפרסם ב'בקהילה'