אאא

דרכו של אברהם אבינו ע"ה הייתה מורכבת מגורמים לכאורה סותרים, מצד אחד אברהם מפיץ את האמונה בעולם, אברהם מסביר פניו לכל אדם ומקרבו ליהדות, וכך מתחילה פרשתינו "וירא ויירץ לקראתם" אברהם רץ החוצה על מנת להכניס אנשים זרים לביתו, ובמקרה זה מדובר באנשים הנראים כנוגדים את אמונתו, ואעפ"כ אברהם רץ לקראתם, מאידך שרה יושבת באוהל, מי שרוצה את שרה צריך להיכנס בתוכו לאוהל, היא לא רצה לקראת האורחים.

אין זה מקרה בלבד, אלא זה סימליות עמוקה לאורח חיו של אברהם, לדעת לשלב את הבית עם החוץ, תוך אמונה שמה שקורה בחוץ יכול בתנאים מסוימים ולמטרה טובה להכנס לבית, משנת חיו זו של אברהם המורכבת מחיי הבית ומהתרחש בחוץ, שזורה היטב בהמשך הפרשה כמשנה חינוכית,

 כמה נאים ומתוקים דבריו של הרש"ר הירש בפרשתנו פרק כ פסוק א:

"אם לא טעינו בכל, הרי אנו מעיזים לומר, שהצפייה הקרובה להולדת הבן - היא היא, שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם: יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה. ברם הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות - אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים, השונים מחיי הוריו; מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו, בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים; צעיר כזה וודאי יפול קרבן, עם פגישתו הראשונה, לכל השפעה קלה; כדרך שהמתירא מהאויר ומסתגר בחדר - מובטח לו, שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאויר החופש. בן - אברהם, העתיד לשאת מורשת - אברהם - חייב, מזמן לזמן, להיכנס לעולם הזר לרוח אברהם; יעריך שם את השונה והמנוגד, ויחסן את עצמו להחזיק בהליכות אברהם - בתוך עולם המנוגד להן. לשם כך בוחר אברהם בבירת מלך פלשת. דומה, כי בארץ פלשתים לא פשתה השחיתות באותה מידה, שאליה הגיעה בכנען; ולכן לא חלה על פלשת גזירת הכלייה, שנגזרה על האמורי לאחר ששולם עוונו."

לשלוח נער לראות בשדות זרים זהו סיכון חינוכי אדיר ממדרגה ראשונה אשר עלול למוטט עליו אסון גדול, אסון של איבוד כל ההשקעה החינוכית של זמן רב, אך דווקא היציאה של הנער אל העולם השונה ואולי המנוגד לחינוך לו הוא זכה בבית הוריו, היציאה הזו היא אשר תגרום לו להכיר בדרך הנכונה שהנחילו לו הוריו מתוך בחירה וידיעת האמת ולא כגזירה למשה מסיני, שוב פוגשים אנו בשילוב הווי הבית עם המתרחש חוץ לבית ככלי דומיננטי בחינוך הילד.

מאידך כאשר שרה רואה שהקירוב של ישמעאל פוגע בחינוך של יצחק, היא דורשת מאברהם אבינו לגרשו והקב"ה מסכים לדבריה, כי זה המקום הגבול והקו בין קירוב הלבבות לפגיעה ערכית בערכים.

עלינו כהורים ומחנכים מוטלת האחריות להנחיל לדור הבא את הכלים איתם יצעד הנער בשדה המוקשים כאשר ייצא חוץ לעולמו הטבעי, ובעת שיהיה שם אנו נישא תפילת הדרך עבורו, אך כשישוב לחיק הוריו יעשה זאת מתוך הבנה ואהבה ובחירה, ובעיקר יעמוד כחומה בצורה מול רוח מצויה ושאינה מצויה.

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- ישיבת ההסדר החרדית חיספין