אאא

דף יט

א.  כיצד מוכחינן דא"צ להעלות מע"ש בזה"ז לירושלים 1. ק"ו מבכור שטעון הבאת מקום ונוהג רק בזמן הבית, ודחי דקרב במזבח. 2. ביכורים יוכיחו, ודחי שטעונים הנחה. 3. א"א ללמוד במה הצד מבכור וביכורים, מכיון שיש בהם צד מזבח. 4. למסקנא מהיקש מעשר שני לבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית ובשרו קיים, דמקישים בשרו לדמו ומעשר לבכור. ולא הוי היקש על היקש שאין לאמרו בקדשים, מכיון דמעשר דגן הוי חולין, או דדם ובשר הוו חדא מילתא.

ב.  דיני מעשר שני ומנין 1. בסיפא דחוץ לחומה איירי בטהור, וברישא איירי בפנים ובטמא, וילפינן לחייבו שנא' ולא בערתי ממנו בטמא. 2. האזהרה, בטומאת הגוף כתיבא בהדיא, ובטומאת עצמו ילפינן בגז"ש בשעריך, שטומאה שהותרה באכילת בכור בעל מום נאסרה במע"ש. 3. מע"ש טמא הוי בר פדיה, שנא' כי לא תוכל שאתו, ושאת הויא אכילה. 4. מע"ש טהור נפדה אף בריחוק פסיעה מהחומה, שנא' כי לא תוכל שאתו ולא קאמר לאכלו. 5. אם משאו בירושלים קלטוהו מחיצות. ובעי כשהוא בפנים ומשאו בחוץ, ופשט כי ירחק ממך בעי מכל מילואך. 6. החיוב על מע"ש בחוץ, משראה פני החומה, דבעינן שאפשר היה לאכלו לפני ה' כדי שיחול לא תוכל לאכול בשעריך.

ג.   הקושיות על ברייתא דרבי יוסי דאמר זר שעלתה בידו תאנת טבל לוקה שתים, מתי שקרא שם לתרו"מ בתוכה 1. משמע דבגבולין לוקה משום מע"ש אף דלא היה בפנים ויצא, ותירץ דאיירי שנכנס וקמ"ל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו, או דאתי לקניא דר"פ ולומר דחשיב בפנים. 2. קשיא אליבא דרבי יוסי לב"ה דפירות שנגמרו ועברו בירושלים מע"ש שלהם נפדה, ותירץ דמחיצה לקלוט דרבנן, וגזרו מלקות דווקא כשאכלו אבל לא אסרו לפדותו.

 

שאלות לחזרה ושינון

א.  ההוכחות שא"צ לאכול מע"ש בזה"ז בירושלים, והדחיות (4)

ב.  דיני מע"ש ומנין (6)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com