המוני יהודים בכל העולם חוגגים את י"ט כסלו, יום שחרור כ"ק האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו. היום הזה הוא גם יום הסתלקותו של רבו המובהק ורבם של כל החסידים, רבי דובער - המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב. במסורת החסידית מסופר, כי לפני הסתלקותו לקח המגיד את ידו של תלמידו הרב בעל התניא ואמר לו: "י"ט כסלו הוא יום ההילולא שלנו".
בדורות האחרונים, חגיגה זו יצאה מגבולם של חסידי חב"ד, ומבקשי ה' מכל קצות הקשת מרגישים רוממות רוח מיוחדת ביום הזה. הסיבה לכך היא שהמאסר לא היה עניין פרטי של בעל התניא או חסידיו. העילה למאסר הקשה הייתה הלשנה סביב נושאים פילוסופיים־רוחניים מסועפים, ובעל התניא ראה במאסרו קטרוג מן השמיים על תנועת החסידות, אותה הוביל יחד עם שאר תלמידי המגיד.
צאתו מהמאסר הפיזי, במימדי העולם הזה, סימנה 'אור ירוק' שקיבלה החסידות מלמעלה. מסיבה זו, עם צאתו מהמאסר, הרחיב בעל התניא את לימוד והפצת החסידות.
• • •
בדורנו התגלה דבר מדהים. בארכיון ממשלת רוסיה התגלה כתב ידו של בעל התניא בלשון הקודש ולצידו תרגום לרוסית, ובו 23 סעיפים של תשובות על שאלות ששאלו את הרבי החוקרים הרוסיים בשליחות הצאר. השאלות עוסקות במרכזיותה של התפילה בחסידות, על היחס לקבלה וסודות התורה, על נושא הרבי מול החסידים ועל הקשר לארץ ישראל. אלו היו הנושאים המרכזיים שעמדו במרכז ההלשנה (של יהודי!) כנגד בעל התניא והתעניינות הממשל הרוסי.
האוצר שהתגלה יקר מאוד - גם בגלל העובדה שיש בו ביאור ענייני חסידות בלשון קודשו של בעל התניא, בהסברה פשוטה ביותר, המובנת אף לגוי. הוא נמצא כולו באגרות־קודש אדמו"ר הזקן (מהדורה חדשה, עמוד רז).
עם צאתו מהכלא כותב בעל התניא מכתב לרבי לוי יצחק מברדיצ'וב ורבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט (אגרות קודש עמוד רל): "משך ה' אותי ויעליני לבשר ענוים ולישרי לב שמחה, שמחו צדיקים בה' והללתם את שם אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא עד אין מספר... והפליא והגדיל שמו הגדול והקדוש אשר נתגדל ונתקדש ברבים, ובפרט בעיני כל השרים..."
יציאתו מהמאסר היא התגלות אלוקית גדולה וקידוש ה', כי המאסר הזה לא היה עניין אישי. בעל התניא ממשיך ו'מתנצל' שדווקא הוא נבחר להגן על תורת החסידות:
"והנה מי אנכי כי הביאני ה' עד הלום להתגדל ולהתקדש שם שמים על ידי שפל אנשים כמוני, כי עיקר המלחמה אשר שמו פניהם ללחום על תורת הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו דווקא".
הרי שבעל התניא רואה במאסר זה את המלחמה על החסידות כולה שהוא רק נבחר כמייצגה.
אחת מהטענות כנגד בעל התניא הייתה תמיכתו בחסידים מתיישבי ארץ הקודש, בסוף האיגרת מציין בעל התניא שזו עצמה הזכות של ההצלה:
"מאת ה' היתה זאת לנו לגלגל זכות על ידינו, בזכות ארץ הקדושה ויושביה, והיא שעמדה לנו ותעמוד לנו בכל עת מצוא להמציא לנו פדות ורווחה, להרחיב לנו בצר ולחלצינו ממיצר..."
• • •
האדמו"ר רבי שלום דובער מליובאוויטש ('הרבי הרש"ב'), גאון הגאונים בחסידות חב"ד, בעומק ובדקות בלתי נתפסת - בהגדרתו את י"ט כסלו בוחר במילים עוצמתיות: "החג אשר פדה בשלום נפשנו, אור וחִיוּת נפשנו ניתן לנו".
נקודת החסידות היא "אור וחיוּת". החסידות לא הוסיפה שום דבר על התורה הכתובה והמסורה אבל היא שינתה המון. כשאתה מוסיף אור וחיים הכל נשאר אותו דבר, אבל הכל שונה כל כך...
אם יהודי הוא חלק א־לוה ממעל ממש, אם התורה היא גילוי של עצמות ומהות אור אין סוף בעולם שלנו, והקדוש ברוך הוא בעצמו נמצא כאן ממש כי "לית אתר פנוי מיניה" (אין מקום שפנוי ממנו), אז ההסתכלות על כל הדברים חיה יותר ומאירה יותר, יותר באין ערוך.
"אור" הוא משהו שבא מלמעלה בלי יחס למי שמקבלו למטה, ואילו "חיות" מתייחסת לכל פרט ומחיה אותו באופן הראוי לו. החסידות היא גם אור וגם חיות, היא גם מאירה כמו שהיא וגם מתפשטת, נכנסת ויורדת לתוך הפרטים.
הבעל שם טוב העיר את העולם היהודי מעלפונו והראה כמה אור אלוקי יש בעולם. אחריו בא בעל התניא, והראה איך אפשר לעבוד את ה׳ ולהכניס אותו לתוך העולם האישי והמעשי שלנו. החסידות איננה מבטלת צדדים אחרים בתורה, חלילה, אלא באה להוסיף אור וחיות בכל הקומות.
ישנם שלושה סוגי לימוד: לימוד בספרי חקירה (של גדולי ישראל) - הקשור יותר לשכל הטבעי; לימוד קבלה ולימוד בספרי אמונה - הקשור יותר לנשמה; וישנו לימוד חסידות - שמאיר את הכל: השכל מבין, הלב מרגיש והרוחניות מתחברת עם הגשמיות.
אין הכוונה שהחסידות באה לבטל צדדים אחרים בתורה, חס ושלום. אבל אי אפשר להסתדר בלי להוסיף חסידות לכל שאר הקומות. בכל קומה שנמצאים בה בתורתינו הקדושה חייבים להוסיף לפחות קורט חסידות. אור וחיות.
ואכן, בסופו של מכתבו המפורסם על י"ט כסלו כותב הרבי הרש"ב דברים נפלאים ונוקבים מאוד: "זה היום תחלת מעשיך, שלמות הכונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה, אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה, ועלינו להעיר לבבינו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבנו, שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו יתברך".
זוהי מהותו הפנימית של י"ט כסלו: יום של 'אור וחיוּת נפשנו'!
• • •
במכתב שכתב הבעל שם טוב לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב, הוא מספר לו על עליית הנשמה שעשה בראש השנה שנת תק"ז. באותה הזדמנות, מספר הבעל שם טוב, נכנס להיכלו של מלך המשיח ושאלו: "אימתי קאתי מר?" (= מתי יבוא אדוני?). בתשובה ענה המשיח לבעל שם טוב: "לכשיפוצו מעיינותיך (מעיינות תורת החסידות) חוצה". התשובה הזו הפכה לימים לתפיסת יסוד בדרכה של חסידות חב"ד.
על פי חזיונו של הבעש"ט בהיכלו של משיח, ביאת המשיח תלויה ב"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". הפצת החסידות בעולם וגילויה ברבים היא המכשיר לקירובה של הגאולה. פסק הדין שלמטה אשר הוציא את החסידות מן המיצרים הגשמיים שלה, היה גם פסק־דין שלמעלה כי ראויה שיטת החסידות להתגלות בעולם.
מכיוון שתורת החסידות היא התנוצצות מן הגאולה והכנה אליה - לכן החג הזה הולך וגדל, והולך ומתעצם ככל שהגאולה השלימה מתקרבת אלינו.
חג שמח, יהודים!