אאא

אין ספק, את מרכז הבמה תפס השבוע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בתחילת השבוע נראה היה כי רפורמת המסים שהציג ואושרה בסנאט היא הסיפור הגדול, אך ביום רביעי ההכרזה שלו על העברת השגרירות לירושלים התעלתה גם על כך. טראמפ יודע לגנוב את ההצגה, הוא הרי עשה קריירה תקשורתית כמנחה תכנית ריאליטי, ובכלל נבחר לנשיאות בזכות יכולותיו התקשורתיות, אך יחד עם המהומה יש בהחלט שינויים בעלי משקל משמעותי בדברים שהוא מקדם.

טראמפ, כמו טראמפ, עושה את הדברים בגדול. בספרו "תחשוב כמו מנצח" הוא מציג את תפיסת העולם שלו, ואחת מתובנותיו היא שאת הדברים שאתה רוצה לקדם – תעשה אותם בגדול ובראוותנות. הוא מספר בספר אנקדוטה על חבר, מיליונר לכשעצמו אך מצניע לכת, אשר פנה אליו וביקש סיוע בהשגת כרטיס לאיזו מסעדת יוקרה. והמסקנה שדונאלד טראמפ הסיק פניה זו במילים פשוטות היא – מה שווה להיות מיליונר, אם אף אחד לא יודע על זה ואף אחד לא מצ'פר אותך כראוי למיליונר? נראה כי תובנה זו משמשת בסיס לכל הפעולות שהוא עושה גם בפוליטיקה - אם אתה עושה אז שיהיה בגדול. והוא עושה.

דומני, כי הנחת היסוד של התקשורת ושל יריביו הפוליטיים הייתה שהוא יעשה רעש, אך ישאיר את הכל בלא שינוי משמעותי, אך כצפוי, או אולי דווקא בלתי צפוי, ונאמן לעצת עצמו, טראמפ גם עושה וגם עושה מכך רעש. את הבטחות הבחירות שהיו נראות מופרכות בתחילה, הוא הולך ומיישם אחת אחת. איכשהו, העובדה שאדם – ובמיוחד פוליטיקאי – עושה בדיוק את מה שהבטיח, מצליחה להפתיע את כולם.

במסע הבחירות שלהם כמעט כל הנשיאים האמריקנים בעשורים האחרונים, הבטיחו שהשגרירות תעבור לירושלים, וגם טראמפ הבטיח. אבל טראמפ הראשון שגם מקיים, דווקא האדם שהיה נראה כשחקן תקשורת, מתגלה כבעל עקרונות מעשיים. הוא לא משקר בתחכום, אלא דווקא מקיים בפשטות וביעילות.

בנאומו בו הכריז על העברת השגרירות, צדו את אוזני מספר נקודות מעניינות, אשר יש להן חשיבות אסטרטגית מעבר לאמירה הנקודתית. "כשהפכתי לנשיא, הבטחתי להסתכל בעיניים פקוחות ובמחשבה רעננה מאוד באתגרים של העולם. לא נפתור הבעיות שלנו על-ידי אותן השערות שגויות ואסטרטגיות כושלות של העבר - צריך גישות חדשות לאתגרים ישנים. ההכרזה שלי היום היא התחלה של גישה חדשה לעימות הישראלי-פלשתיני", הסביר טראמפ. "אחרי 20 שנה, איננו קרובים יותר לשלום בר-קיימא בין ישראל לפלשתינים. זו תהיה איוולת להניח ששימוש באותה נוסחה יוביל לתוצאה יותר טובה או שונה". פרה קדושה ושמנה, נשחטת פה כאילו באגביות.

במשך עשרים שנה, פרדיגמת "תהליך השלום" שלטת בכיפה, והיא לא הביאה לתוצאות, אך כמעט אף אחד לא העלה על דעתו פרדיגמה חלופית. כמעט לכולם היה ברור שהישראלים צריכים לוותר, להתפשר, לסגת, לאפשר, זו הדרך לשלם ואין אחרת. והנה, יש אחרת. עשרים שנות תפיסת שמאל מרובעת באו לקיצן. השלום יגיע לא עם גימוד ישראל, אלא דווקא מחיזוק שלה.

עוד אמר טראמפ: "זה צעד שהיה צריך להיעשות כבר מזמן לקידום תהליך השלום ולהשגת הסכם בר-קיימא. ישראל היא מדינה ריבונית, עם זכות כמו כל מדינה ריבונית אחרת להגדיר את הבירה שלה. הכרה בעובדה זו היא הכרחית להשגת שלום". שפתיים ישק. השמאל הישראלי מעולם לא היה אומלל כל כך ומיותר כל כך.

הפרשנות של עיתונאי השמאל בתקשורת הישראלית, היא אבל וקינה. ולא בכדי. במשך שנים הטיפו לכך ש"פתרון הסכסוך" מחייב ויתורים, ושמדינת ישראל חייבת לגיטימציה בינלאומית ועבורה צריך לשלם בויתורים מדיניים. והנה, הלגיטימציה הבינלאומית המשמעותית ביותר מגיעה דווקא מתפיסה הפוכה לחלוטין, של עמידה עיקשת על כל האינטרסים של ישראל. נתניהו מעולם לא היה צודק כל כך, והתקשורת בישראל מעולם לא הייתה נלעגת כל כך.