אאא

אוי כי ירד אש מן השמים. כבה הנר המערבי. גלה כבוד מישראל.

המומים שבורים ורצוצים עם כל עם ישראל היום בארץ ובגולה, על סילוקו של זקן הדור, גדול חכמי ישראל, מנהיג על העדה, איש תבונה, גאון בתורה, חכם ונבון, איש האשכולות, מלא חכמה ומדע, בעל לב רחב ואהוב, רחום וחנון לכל אדם מישראל, רועה ומנהיג דגול מעם.

רבנו אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל.

היום כ"ד בכסלו תשע"ח ירדה אש מהשמיים, "היום נשרף בית המקדש" שלנו. כפי שהורונו חז"ל בתלמוד מסכת ראש השנה [י"ח, ב]"צום החמישי זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו. ואמאי קרי ליה חמישי? חמישי לחדשים. צום השביעי זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו".

וי דאבדא ארעא דישראל גברא רבה.

ורבנו המהר"ל ז"ל כתב בספרו נצח ישראל פרק ח "ואמר שנמנה עם שריפת בית אלקינו, לומר שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו. ודבר זה ידוע, מפני כי מעלת בית אלקינו שהוא קדוש, והצדיק נשמתו קדושה. הרי כי האדם הצדיק, שהוא קדוש נבדל מן הגוף, ובית המקדש שהוא קדוש במעלתו, ענין אחד. ושקולה סילוק ומיתת הצדיקים כשריפת בית אלקינו, כי שניהם הם קדושים נבדלים מן הגוף, וזה מבואר למבין".

ובספרי [דברים פיסקא ל"א] "צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב הבית בראשונה ובשניה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי, צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא כחורבן בית המקדש".

והשל"ה ז"ל כתב [מסכת תענית פרק תורה אור קלה]. "הנה, בתוכחות לא כתיב רק 'פלא' אחד, ובחורבן בית המקדש, שנים, כי 'פלאים' תרתי משמע, ובסילוקן של צדיקים כתיב שלשה פלאות. ואין זה סותר למה שאמרו לעיל, שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו, ובמדרש זה משמע שהוא ביותר. כי הנה, הצדיק הוא גם כן בית המקדש ממש, כמו שכתוב 'ושכנתי בתוכם'. כי הנה היו שני מקדשות שחרבו, וכל אחד הוסיף יגון ואנחה. כי לאחר חורבן בית שני נסתלקה השכינה ביותר למעלה למעלה, ואין לנו אלא התורה הזאת, וסילוק הצדיק הוא חורבן שלישי. וזהו ענין שני פלאות במקדשות, כי היו שתים, ובצדיק שלשה, כי הוא חורבן השלישי. מכל מקום נשמע מכאן, הצדיק הוא כמו המשכן והמקדש".

אוי, מי יתן לנו חליפתו, מי יתן לנו תמורתו.

דורנו זה הולך ופוחת, בשנים האחרונות איבדנו מנהיגים גדולים בעלי שיעור קומה, ענקי רוח, גדולי תורה, בעלי יראה, גדולים רחמנים, אנשי בינה, שעסקו בתורה כל ימיהם והאצילו מרוחם על כולנו, בבת אחת נחשפנו ונתייתמנו, הדור מתדרדר והרחוב פרוץ, והתקיים בנו הפסוק [דברי הימים ב' טו, ג] "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה". תורה במובן של מסירות ויגיעה, מניעת הנאות עולם הזה, ויתור על חיים גשמיים, "כהן מורה" זה מנהיג המדריך בדרך התורה ללא מורא ופחד, ניצב מול הפרצות, גודר גדירות, עוסק גם בפרטים הקטנים של כל איש ואשה, ללא אינטרס, לא כבוד ולא ממון.

ובתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב "כתיב הכא וישוכו המים, וכתיב התם [אסתר ז] וחמת המלך שככה. ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ, מה טיבם של שבעת הימים? אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח. ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא".

הכאב גדול, המכה אנושה, לא נוכל עתה לעכל את גודל השבר של האומה, האיש אשר הגן עלינו בתורתו, בחכמתו ובתבונתו, נסתלק מאתנו. סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות. תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים. כי גדול כים שברנו מי ירפא לנו.