אאא

"הפסיכולוג שלי אמר לי שהדרך הכי טובה להגיע לשלווה היא לסיים את מה שהתחלתי. אז היום סיימתי שתי חפיסות שוקולד ועוגה. אני כבר מרגיש טוב יותר" אמר ההומוריסט, הסופר והעיתונאי האמריקאי הנערץ, דייב בארי.

משעשע, אך רובנו יכולים להזדהות איתו. מי מאתנו אינו אוהב שוקולד, על צורותיו השונות? מעטים.

בואו נתערב על מטבעות שוקולד שגם אלו לא יוכלו לעמוד בפיתוי כשיגיעו לידיהם הפרלינים המיוחדים שמייצרת שרה בלולו (32), נשואה ואמא ל-5 ילדים, שעלתה לארץ מצרפת לפני 13 שנים וכיום מתגוררת בשכונת גבעת שאול בירושלים.

שרה היא שוקולטיירית חרדית ובעלת עסק למכירת פרלינים קלאסיים ומיוחדים לפי בקשת הלקוח, בסיטונאות וליחידים. בנוסף, שרה מנחה סדנאות לימוד ברחבי הארץ המתאימות לרמות גיל שונות. עם ילדים היא מעבירה שעה של יצירה כיפית בשוקולד, ולגדולים יותר, היא מראה כיצד לעבוד נכון עם שוקולד ולעצב אותו בצורות מגוונות.

שמועה התגנבה לאוזניי ששרה נושאת על כתפיה סיפור חיים מעורר השראה, לכן הרמתי טלפון כדי לשמוע במה מדובר. מה אומר ומה אדבר, באתי לחזק ויצאתי מחוזקת.

פרשת דרכים

"במקצועי אני מורה לאנגלית" פותחת שרה, "אך לפני כחמש שנים, ביום לא כל כך בהיר, נתבשרתי שבתי אהובתי בת השלוש חולה במחלה הנוראה, לאחר תקופה ארוכה של תלונות מצידה על כאבי בטן עזים ובדיקות שלא ממש נתנו תשובות מספקות. בגופה הקטן התגלה גידול עצום ממדים.

מיותר לציין שמאותו יום השתנו חיי משפחתי לבלי היכר. בתי עברה את כל סוגי הטיפולים שהרפואה המתקדמת מציעה למחלה זו אך הגידול נשאר בגודלו המקורי - לא קטן, אך לשמחתנו, גם לא גדל.

ניתוח היה בבחינת בלתי אפשרי כיוון שהגידול ממוקם בקרבה לכלי דם מרכזיים וחיוניים ביותר, לכן, הוחלט להפסיק את הטיפולים ולנסות לחזור לשגרת חיים נורמטיבית ככל האפשר".

חייה של משפחת בלולו אולי חזרו לשגרה (עד כמה שאפשר לקרוא לניהול בית וגידול ילדים בצל מחלה - שגרה), אך אז, כשתקופת האי-וודאות הקשה הסתיימה, שרה מצאה את עצמה בפרשת דרכים.

"לחזור ללמד לא היה נראה לי מתאים. רציתי לממש את עצמי בדרך אחרת, מעניינת ויצירתית יותר". בשלב זה, שרה מחליטה לקטוף את פירות לימודיה, כשהתמחתה בבחרותה בצרפת בייצור ועיצוב שוקולד. "התחלתי לייצר שוקולדים למשפחתי ולסביבה הקרובה. השמועה עשתה לה כנפיים והתחלתי לקבל הזמנות לשוקולדים ממעגלים רחוקים יותר, אנשים שכלל לא הכרתי. וכך, לאט לאט, בצעדים קטנים, עם הרבה סייעתא דשמיא, הפך התחביב לעסק משגשג".

איך מספרים לילדים שאחותם חולה במחלה?

"למזלי, הילדים היו שותפים למתרחש מסביבם, לכאבים שקדמו לגילוי ולהתרוצצות בין רופאים, כך שהם לא הופתעו במיוחד כשבושרו על המחלה" אומרת שרה. "השם שלח לנו שליחים טובים לסייע לנו שהקלו במעט על המצב. חברתי אספה את בני מבית הספר מדי יום והסיעה אותו הביתה, הילדים שהו בצהרונים, וניסיתי לעשות מה שיכולתי כדי שירגישו את נוכחותי כמה שיותר."

מבט לעתיד

היכן את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

"אני מקווה מאד לפתוח מפעל לייצור פרלינים, לפתח את העסק ולייצא שוקולדים לחו"ל, אבל הכי חשוב, שבתי תבריא ותמשיך לחיות חיים רגילים כמו כל ילדה בגילה" אומרת שרה והאמונה החזקה שבקולה לא מותירה מקום לספק - לסיפור שלה עוד יהיה סוף מתוק, רצוף נסים ונפלאות.