נגד ליברמן

מנדלבליט מתנגד לעונש מוות למחבלים

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הודיע בחוות דעת מסודרת, כי הוא מתנגד להצעתו של שר הביטחון לעונש מוות למחבלים הן בשל הביקורת על ישראל והן מוסרית (אקטואליה)

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש 90)

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט צפוי להתנגד ליוזמת החקיקה של שר הביטחון אביגדור ליברמן, להטיל עונש מוות על מחבלים. היועץ כבר התנגד ליוזמה שהעלתה שרת המשפטים איילת שקד בעבר להטיל עונש מוות על רוצחי ילדים.

יצוין, כי לא מדובר בהחלטה תקדימית מבחינתו של מנדלבליט, היועצים המשפטיים מאז קום המדינה התנגדו להטלת עונש המוות אף שהוא מצוי עדיין בחוק האזרחי או הצבאי.

חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שהועברה לראש הממשלה נתניהו ולכל חברי ועדת השרים לחקיקה לפני יותר משנה בגלל הצעת החוק של ח"כ דאז אביגדור ליברמן, קבעה כי עונש מוות אינו מרתיע כשמדובר במחבלים שמתכוונים בכל מקרה להתאבד. חוות הדעת העדכנית של מנדלבליט צפויה להיות מועברת במהלך השבוע, והוא צפוי, כאמור, להתנגד להטלת עונש מוות על מחבלים.

לדברי היועץ, הצעת החוק אינה עולה בקנה אחד עם הצהרותיה של המדינה לעניין עונש המוות בפני פורומים בינלאומיים ועם עמדת ועדת זכויות האדם של האו''ם בעניינה של ישראל - והיא צפויה לעורר ביקורת בזירה הבינלאומית, ביקורת שכמובן תופנה כנגד ישראל אך לא כנגד ארה"ב.

עוד הוטעם שקיים תמיד חשש מפני עונש שמשמעותו היא בלתי הפיכה. הוא גם הדגיש שעבירות שהעונש עליהן מוות בספר החוקים הישראלי נחקקו בטרם נחקק חוק יסוד כבוד האדם בשנת 1992, שפרשנותו שוללת עונש מוות. עוד קבע היועץ שלאור הנימוקים שפורטו בה, הצעת החוק מעוררת שאלות חוקתיות כבדות משקל.

בחוות הדעת של היועץ צוין גם מצב החקיקה הישראלית שלא מצדדת בדרך כלל בעונש המוות. מנדלבליט מציין שקיים מספר מצומצם של עבירות שהעונש בצידן הוא מיתה, בהן החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, עבירות הבגידה בחוק העונשין ועבירות מסוימות בחוק השיפוט הצבאי. כל אלה נחקקו כאמור, לפני חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ורובן מקורן בחקיקה מנדטורית. עוד צוין כי במהלך כל ההיסטוריה הופעל עונש המוות פעמיים - בבית־דין שדה בשנת 1948 בעניינו של מאיר טוביאנסקי (שנמצא חף מפשע לאחר הוצאתו להורג) ובעניינו של אדולף אייכמן.

כמו כן, ג'ון דמיאניוק הורשע ונדון לעונש מוות בבית־המשפט המחוזי, אך זוכה בבית המשפט העליון. המקרה של אייכמן מעיד על כך שמאז היווסדה בחרה מדינת ישראל להשתמש בעונש המוות רק בחמור שבפשעים שאותם יכול אדם לבצע - רצח עם. המקרה של טוביאנסקי, ובמידה מסוימת אף זה של דמיאניוק, מעידים על הבעיה בעונש זה - האפשרות של טעות בהכרעת הדין כאשר העונש בלתי הפיך.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר