אאא

לקראת השקת סדרת כתבות בשם "ברוקלין של קודש" שאמורה לסקר את עולמם של החרדים בארה"ב ואת ההבדלים בינם לבין החרדים בישראל, התראיין ל'ידיעות אחרונות' יוזם הסדרה, הכתב לענייני חרדים של "חברת החדשות" יאיר שרקי, וסיפק מספר אמירות מעניינות.

בסביבה שאתה בא ממנה לא שואלים אותך איך אתה מרשה לעצמך להיות בערוץ 2? נשאל שרקי, והשיב: "החרדים לא שואלים אותי, כי לחרדים אין ציפיות ממני. אני דתי לאומי, אני לא מהשבט שלהם, אז הם לא מנסים לחנך אותי. החרדים מאוד אוהבים לראות איך מסקרים אותם בתקשורת הכללית ומעריכים אותי. אם יש מישהו שיכול להגיד, 'מה אתה עושה בערוץ 2?' זה המתנחלים. מתוך עשר תגובות מפרגנות בפייסבוק אחד יכול לכתוב, 'מה אתה עובד עם המחבלים בערוץ 2'".

כשאתה בא לסקר, מה יכריע - סיפור טוב או נאמנות למגזר שאתה בא ממנו?

"סיפור טוב הוא סיפור טוב. נקודה. יש כל מיני סיפורים שאנשים אומרים לי עליהם - 'איך אתה כאדם דתי מפרסם כזה דבר? זה פוגע ברבנות, פוגע בדתיים'. מבחינתי, אם מדובר באמת ויש לזה ערך ציבורי, אני אפרסם את זה. אני לא עובד אצל החרדים ואני לא אמנע מלפרסם סיפור שלילי עליהם, אבל אהיה תמיד הוגן. הם גם סומכים עלי, בגלל הרקע שאני בא ממנו, שלא מדובר בכתב שיטעה בגלל חוסר הבנה או חוסר תשומת לב לניואנס כזה או אחר".

שרקי, שנולד וגדל בשכונת גבעת שאול המתחרדת בירושלים בלי טלוויזיה, מוכר גם בזכות פאותיו המסולסלות הבולטות על צדעי פניו. לדבריו, "בישיבה (מקור חיים שבגוש עציון) הלכו עם פאות - זה גם לוק יהודי כזה - ומאז לא ראיתי סיבה לשנות. כשהייתי בכיתה י' לא ידעתי שזה ייחד אותי מאחרים. אבל כן, הפאות הן גם קצת הסמל המסחרי שלי. אני מקווה שמודדים אותי גם מעבר לזה. אני לא חרדי, אבל יש גם הרבה דתיים עם פאות".

יאיר שרקי (צילום: טל שחר, ידיעות אחרונות)
יאיר שרקי (צילום: טל שחר, ידיעות אחרונות)

כשהגעת לחדשות 2 מישהו דיבר איתך על הפאות?

"דיברנו על זה, אבל אף אחד לא רצה או חשב לבקש ממני שאוריד אותן. היה ברור שאני נשאר איתן. האם אני אוריד אותן מתישהו בעתיד? בקרוב אהיה בן 25, אז להגיד לך דברים לכל החיים יהיה מוגזם. נחיה ונראה".

ההורים (הרב אורי וד"ר רונית) תמכו בצעד הזה של הליכה לתקשורת הכללית?

"יכול להיות שאבא שלי רצה שאשאר בעולם התורני, אבל הם מפרגנים ושמחים מאוד בהצלחה שלי".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חשבת בכל זאת להמשיך בעולם התורני?

"כן. אני לא פוסל את האפשרות הזאת גם היום, אבל העובדה שאני כרגע לא יושב ולומד גמרא היא עובדה שאני לא מתווכח איתה. כשהגעתי לגלי צה"ל הייתי תלמיד הישיבה היחיד שם, אבל אחריי היו עוד כמה חיילים מהישיבה שלי. כשבחור בישיבה רואה שמישהו שהיה איתו בישיבה הלך והתקבל, זה נשמע לו אופציה הרבה יותר רצינית. אני גם חושב שגלי צה"ל והרבה חלקים אחרים בתקשורת הבינו שכדי להיות רלוונטיים ומעניינים צריך לתת ביטוי לרחשי הלב ולדעות של כל הציבור".

לגבי סדרת הכתבות "ברוקלין של קודש" אותה הציע שרקי אותה לממונים עליו בחדשות 2, הוא אומר: "אני מסקר את המגזר החרדי כשש שנים. יש חצי מיליון חרדים מעבר לים שהם אחרים, אני מת לדעת מה הם ומה אפשר ללמוד מהם".

מה ההבדל המהותי בין החרדים בארץ לאלו שבברוקלין?

"השוני הכי בולט הוא בגישה. פה החרדים הם חלק מהנהלת השלטון ונמצאים כל הזמן במאבק איך ייראה הרחוב, אם לסגור את המרכולים או לפתוח אותם, ואם להתגייס לצבא או לא. שם אין להם יומרה לנהל משהו. הם באים ומקבלים לגמרי את כללי המקום. אמריקה גם מאוד נוחה לחרדים. אף אחד לא דורש מהם להתגייס לצבא. בניו־יורק יש המון מוזרים, אז אף אחד לא מנסה לקחת מהם את הייחודיות שלהם".

קל יותר להיות חרדי בניו יורק מאשר בארץ?

"אני חושב שמהרבה בחינות קל יותר להיות חרדי בניו יורק, למרות שיש גם יתרונות לחרדיות הישראלית. חרדי שחוזר בשאלה בניו יורק יש סיכוי שיתבולל ויתחתן עם לא יהודייה. פה חרדי שחוזר בשאלה עדיין מביא ילדים יהודים".