אאא

דף כז

א.  נשבע לקיים את המצוה, לרבנן לא חל ולריב''ב חל, ומייתי 1. רשות שאינו מושבע מהר סיני חייב עליה ק''ו למצוה, ודחי דמצוה אינה בלאו והן משא''כ רשות. 2. ריב''ב מייתי מהרעת אחרים דש''מ דלא בעינן שיהא בלאו והן, ולרבנן הכא שייכא איטיב ולא איטיב משא''כ מצוה דליתיה בלא אקיים, ולעולם בעינן שיהא בלאו והן. 3. רבנן ממעטי מצוה שנאמר להרע או להיטיב, דבעינן הרעה דומיא דהטבה שהן רשות, ומפרשינן לקמן.

ב.  נאמר להרע או להיטיב, וממעטינן מזה דלא חל נשבע לקיים או לבטל מצוה וכן הרעת אחרים, ומרבינן הרעת עצמו לחיובא. ומנין דקרא איירי בדבר הרשות ולא במצוה 1. בעינן הטבה דומיא דהרעה והרעה דומיא דהטבה ובמצוה לא שייכא, ודחינן דה''נ לא משכחת כך ברשות. 2. מדאיצטריך ייתורא דתיבת או לרבות הטבת אחרים ש''מ דאיירי ברשות, דהרעת אחרים היא בטול מצוה, והייתור אתי כרבי יונתן וקשיא לרבי יאשיה דאיצטריך או לחלק. 3. לרבי יאשיה איירי קרא בדבר הרשות דסבר כר''ע דדריש ריבויי ומיעוטי וממעט דבר מצוה.

ג.   חיובי כמה שבועות באכילת ככר אחת 1. שבועה שלא אוכל ככר זו, נאסר באכילת כזית ממנה. 2. שבועה שלא אוכלנה האיסור רק באכילת כולה, ואם אח''כ אמר שבועה שלא אוכל חלו שתי השבועות על כזית ועל כולה. 3. נשבע פעם נוספת אי משכחת רווח חיילא כגון שנשאל על הראשונה, וליכא ראיה מנדר שתי נזירות היות והשניה חלה מיד לאחר הראשונה אף בלא שאלה.

 

שאלות לחזרה ושינון

א.  המחלוקת בנשבע לקיים את המצוה, ומנין (3)

ב.  ביאור קרא להרע או להיטיב, ומנין דאיירי בדבר הרשות ולא במצוה (3)

ג.   חיוב על כמה שבועות באכילת ככר אחת (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com