דף לב
א. דיני החיובים בשבועת העדות 1. שנים שנשבעו לתובע לשקר ואמרו שאינם יודעים עדות חייבים. 2. וכן אם השביעם וענו אמן. 3. אם נשבעו מעצמם לתובע אף שרץ אחריהם וכן לנתבע או לשליח פטורים, דבעינן שישמעו מפי התובע, ובכה''ג בשבועת הפקדון חייבים. 4. חייבים על כפירה דווקא בב''ד, שנאמר אם לא יגיד ש''מ דבעינן מקום הראוי להגדה. 5. נשבעו חמש פעמים בב''ד וכפרו חייבים רק אחת, הואיל ולא יכולים לחזור ולהודות. 6. השביעם חוץ לב''ד חייבים כמנין הפעמים שנשבעו, שנאמר לאחת, וע''כ איירי חוץ לב''ד.
ב. דיני כפירת העדים 1. כפרו שניהם כאחת חייבין, כריה''ג הסובר אפשר לצמצם, או שהשני התחיל בתוכ''ד של חבירו. 2. כפרו בזא''ז הראשון חייב והשני פטור ולר''א בר''ש חייב, להו''א דס''ל עד אחד מחייב ממון, ולמסקנא מחייב שבועה וס''ל דבר הגורם לממון כממון דמי. 3. כפרו שתיהם והודה אחד בתוכ''ד של חבירו, הכופר חייב דתוכ''ד כדיבור, וקמ''ל אף בכפירה והודאה. 4. בשתי כיתי עדים השניה חייבת, והכת הראשונה נמי חייבת במקרה שבשעת הגדת העדות היו הכת השניה קרובים בנשותיהן אף שהן גוססות ורובן למיתה.
ג. משביע עד אחד, לר''א בר''ש חייב ולרבנן פטור. המקרים ובמה נחלקו 1. בסוטה: בעד טומאה חייב לכו''ע, דהתורה האמינתו והפסידה את כתובתה. 2. בעד קינוי לכו''ע פטור, דהוי גורם דגורם. 3. בעדי סתירה פליגי, דהוי דבר הגורם לממון. 4. במקרה ששניהם חשודין על השבועה ומתוך שאינו יכול להשבע משלם, לכו''ע חייב. 5. בעד אחד המעיד שחטף והנתבע אומר אין חטפי ודידי חטפי, הואיל ומחויב לשלם משום שאינו יכול להשבע, לכו''ע חייב. 6. עד מיתת בעל: היכא שאמר לאשה ולא לב''ד לכו''ע פטור, משום שיכולה להנשא ולא הפסידה מכתובתה. 7. אם לא העיד כלל חייב לכו''ע שהפסידה את כתובתה, ואתי כמ''ד משביע עדי קרקע חייב, או אם תפשה מטלטלין מקודם.
שאלות לחזרה ושינון
א. החיובים בשבועת העדות (6)
ב. דיני כפירת העדים (4)
ג. המחלוקת במשביע עד אחד, והמקרים במה נחלקו (7)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com