אאא

וי לארעא דישראל דאבדה גברא רבה. מי יתן לנו חליפתו, מי יתן לנו תמורתו.

נפלה עטרת ראשינו הגאון הצדיק ראש חכמי ישראל רבנו יהושע מאמאן זצ"ל נסתלק מאתנו, יתומים היינו ואין אב, מי יגן עלינו?

המומים שבורים ורצוצים, חרדים ורועדים נוכח השמועה הנוראה, על כי האיש הענק בתורה שכל רגע מחייו היה קודש ללימוד התורה במרץ ובחשק גדול, בהתלהבות עצומה, בעומק ובפלפול, שקדן עצום בלתי נלאה, כל התלמוד היה שגור על פיו, ולא היה רגע בחייו ששח שיחת חולין, צדיק וחסיד, קדוש ונאמן, ישר ואהוב, שמח ונחמד, מרביץ תורה לעדרים, סבא דמשפטים, היושב על מדין, לן בעומקה של הלכה, איש אשר תורת אמת היתה בפיהו, והנה עתה לפתע פתאום נסתלק מעמנו, פנה הודה זיוה, פנה הדרה.

ניצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון האלקים.

מיטת הגר''י מאמאן זצ''ל, היום
מיטת הגר"י מאמאן זצ"ל, היום
הגדלה

ביום י"א בטבת התרע"ח זרחה שמשו בצפרו שבמרוקו, ומילדותו הכל ידעו כי נועד לגדולות, היה בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, בנו של הרב הגדול רפאל עמרם מאמאן ז"ל בן הרב המפורסם הגאון רחמים יוסף מאמאן ז"ל מחבר ספר חירג"א דיומא. נצר למשפחת הרמב"ם זיע"א, בן כ"ח שנה זכה להתמנות כדיין וסגן אב בית הדין בעיר רבאט, והיה אהובם של גדולי ישראל, והתכתב בעניני הלכה גורליים עם הגאון הרב שלום משאש ז"ל ומרן הרב עובדיה יוסף ז"ל שהעריצוהו ופילפלו עמו בהלכה, ומזכירים אותו ואת חיבוריו בספריהם.

קהל האלפים במסע ההלוויה, היום
קהל האלפים במסע ההלוויה, היום
הגדלה

היה ידיד נפש של מרנן ראשי הישיבה פורת יוסף הגאונים הרב יהודה צדקה ז"ל והרב בן ציון אבא שאול ז"ל. זכורני כאשר עבר ממינוי רב העיר נהריה לכהן כאב בית הדין בבאר שבע, והיה משכים בבוקר לישיבה פורת יוסף ויושב על ספסל הלימודים כאחד האברכים, וקולו היה מהדהד בעוצמה בלימוד התורה כאילו היה צעיר כבן ח"י שנים, כל עצמותיו ואיבריו תאחזימו רעד מפילפולה של תורה, וכל גופו נע וזע בלימודה, שימש לכולם דוגמא ומופת אישי בשקידה על התורה, והיה מפיח בנו חשק ואהבה ורצון עז בלימוד התורה.

אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק.

גדולי ישראל סופדים במסע ההלוויה, היום
גדולי ישראל סופדים במסע ההלוויה, היום
הגדלה

מאה שנה חי הצדיק הענק בתוכנו, נהננו מאור תורתו, מזיו פניו המאירים והמחכימים, ממידותיו הנעלות והיקרות, במעשיו הגן עלינו ועל כל העולם כולו, לן יאות למבכי, לן יאות למספד, ארץ המערב הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה ירושלים כי אבדה כלי חמדתה.

ועל כל אלה נישא מספד תמרורים, אעשה לי מספד כתנים ואבל כבנות יענה. כי הצדיק היה מחלק כל כספו למטרות צדקה שונות, ובאופן קבוע מדי חודש בחדשו היה שולח תרומות למוסדות השונים ולתלמידי חכמים צנועים ונזקקים, ולא היה משאיר בידו פרוטה לפורטה. והיה מקרב כל יהודי באשר הוא, מחבק ומעודד, משמח אלקים ואדם, משיב תשובה לכל שואל, כקטן כגדול, והוא יושב בשבת תחכמוני במרומי ההר ויורד אל העם ומלמדם תורה בחן ובחיבה ובאהבה, ללא קבלת שכר.

הבן רבי אברהם סופד, היום
הבן רבי אברהם סופד, היום
הגדלה

והנה בשבת קודש "וארא אל אברהם" ששה ועשרים לחודש טבת התשע"ח שבר על שבר השברנו, הסתיימו ימי השלשים על פטירת גדול הדור הרב אהרן שטיינמן ז"ל, והנה האחרון הכביד ונסתלק מאתנו המנהיג הגדול זקן הרבנים והדיינים, האיש אשר הגן על כל הדור בתורתו ובצדקתו, אשר עד יומו האחרון לא כהתה עינו ולא נס ליחו, והוא עדיין באיבו ובתקפו, כבה נר המערב.

איה ראשי ישיבות ואיפה סנהדרייך, ואנה הולכי נתיבות לנוגה זיו זהרייך, ואיפה עורכי תשובות, לשואלים על סתרייך.