בית משפט השלום בירושלים חייב לפני כשבועיים נהג משאית לשלם למעסיקה לשעבר כ-150 אלף שקל עקב גניבת חומרי בניין במסגרת עבודתו אצלה. סכום זה יתווסף ל-50 אלף שקל שכבר שילם לה במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו. בנוסף, סגנית הנשיא דורית פיינשטיין חייבה את אחת החברות שקנו ממנו לשלם למעסיקה 15,000 שקל משום שידעה שהסחורה גנובה.
ב-2009 התקבלה במשרדיה של חברת הובלות חומרי הבניין "אלנבאלי" שיחה אנונימית שהתריעה כי סחורה שלה נמכרת במחירי הפסד. החברה החלה בניתוח ה-GPS של הנהגים כדי לאתר מי מוכר את חומרי הבניין שלה, ונמצא כי אחד הנהגים הוותיקים מנתק את ה-GPS לכמה שעות בזמן עבודתו.
הנהג זומן לשיחה במהלכה הודה בגניבה חד-פעמית. לאחר בירורים נוספים ומשהתברר כי שיקר – והיו גניבות נוספות – הוא פוטר.
החברה הגישה תלונה במשטרה והנהג הורשע בעסקת טיעון בעבירות של גניבה מהמעסיק. במקביל בית הדין לעבודה שלל מהנהג את פיצויי הפיטורים שלו אם כי חייב את החברה לשלם לו 117 אלף שקל בגין זכויות סוציאליות שונות.
ב-2011 התובעת הגישה גם תביעה אזרחית בגובה 615,077 שקל נגד הנהג ואחת החברות שרכשו ממנו את הסחורה ("אליאב").
להגנתו טען הנהג כי גנב פעמים בודדות בלבד. עוד הוא טען כי מחיר הסחורה שהציגה התובעת מנופח ולא הגיוני, בפרט כשמדובר בחול ים. הוא הוסיף כי הודה בגניבה משיקולים של תועלת עצמית וכי הסדר הטיעון אינו משקף את המציאות נכונה.
הנתבע ציין עוד שבמסגרת ההליך הפלילי הוטל עליו לשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 שקל, ולטענתו בכך שילם את חלקו. הוא הוסיף כי ככל שיש לפסוק לתובעת פיצוי נוסף הרי שיש להטיל אותו על "אליאב" – שהייתה שותפה מלאה למעשיו ואף שידלה אותו למכור לה את הסחורה.
"אליאב" היתממה וטענה כי לא ידעה שהסחורה גנובה. בנוסף היא טענה כי רכשה מהנתבע פעמים בודדות כתיווך לחברות אחרות ובסכומים זעומים בלבד.
ההיתממות לא במקומה
השופטת פיינשטיין דחתה תחילה את נסיונו של העובד לחמוק מהאחריות לגניבה. היא פסקה כי אדם שהודה בהליך פלילי בעבירה מסוימת אינו יכול לבוא ולטעון עובדות אחרות וסותרות בהליך אחר (בעגה המשפטית: "השתק שיפוטי").
לגבי "אליאב", השופטת קבעה כי העובדה ששילמה על הסחורה במזומן וללא חשבונית, תמורת מחיר נמוך ממחירי השוק, מעידה על כך שידעה או לכל הפחות הייתה אמורה לדעת שמדובר בסחורה גנובה. היתממותה בעניין זה, קבעה, לא הייתה במקומה.
לפיכך השופטת קבעה כי אליאב תצטרך לפצות את התובעת – יחד עם הנתבע – על הסחורה הגנובה שרכשה ממנו.
תחשיב של שווי הסחורה שנגנבה העלה כי "אליאב" ביצעה 10 עסקאות לכל היותר, ולפיכך היא תישא יחד עם הנתבע בפיצויים של 20 אלף שקל בלבד.
עם זאת, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעת עוד 130 אלף שקל כפיצוי על הגניבות הנוספות שביצע, וזאת לאחר קיזוז הסכום שכבר שילם בהליך הפלילי. מלבד זאת, הוא חויב בהוצאות ושכר טרחה של 10,500 שקל. ההוצאות ושכר הטרחה בהם חויבה "אליאב" הועמדו על 5,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עו"ד ענבל תמם עוסקת בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק