אאא

הכרתי אחד שנפל קורבן לעוקץ על סך שלוש מאות אלף ₪, והיה מתוסכל עם שאלות מתסכלות: איך לא פקחתי את העיניים לראות? ומדוע הכרתי את הנוכל השקרן? ועוד כל מיני תהיות. כשהחברים ובני משפחתו היו אומרים לו, 'צא מזה' או משפט חכם כמו 'כסף בא וכסף הולך', היה מפטיר בייאוש, משפטים כמו "לא משחררים כאב ששווה שלוש מאות אלף ₪!".

כשפגש את עצמו מול השאלה 'מי יותר חשוב, שלוש מאות אלף ₪ או אתה עצמך', התשובה היתה ברורה:" אני יותר חשוב מכל סכום שיהיה, גם ממיליון ₪".

זו חשיבה פורצת דרך, לאיכות חיים, כי מי שהפסיד שלוש מאות אלף ₪ ולא איפשר לרגשות תיסכול וזעם לנהל אותו, פירושו, שהוא שווה בעיני עצמו, לא פחות מ-שלוש מאות אלף ₪.

*

ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל הציע גירסה נוספת למנוע רגשות תסכול וזעם וככה סח לי מהרגשי ליבו:

 לא אחת שני בעלי דין יוצאים עם פסק דין, החייב שהפסיד בדין, יוצא כועס על בעל הדין ואפילו על הרב. מה הכעיס אותו? תהה הרב, ההפסד הכספי!? 'כנראה שלא', השיב הרב, כי שהרב פוסק על בשר שהוא 'טרף ואסור לאכילה' השואל אינו כועס, על הרב, אפילו שיש הפסד ממון כי כשאוהבים את ה', אין תסכול גם כשמפסידים כסף, אך כשיש שנאה, הכסף זה תירוץ, לבטא את השנאה דרך התסכול והזעם.

*

לסיכום: איך נתפטר מרגשות שליליים?

גישה ראשונה: אני חשוב יותר מכל כסף שבעולם.

גישה שניה: של ר' יעקב 'לאהוב את השם' ובעצם, לאהוב את ה' פירושו לאהוב את עצמנו, מה שמאפשר לנו ליהנות בחיים.

אז עד כמה אנחנו אוהבים את עצמנו  או 'עד כמה אני נהנה בחיים'? זה כנראה יהיה תלוי בתשובה 'עד כמה אנחנו צריכים להתקרב לה'!

מה שנותר לתהות:

מי אמר שדתיים לא יודעים ליהנות בחיים!? ובעצם, אולי מי שחי כמו דתי, הוא הכי נהנה בחיים!? נקודה למחשבה!