אאא

די אם תדמיין את עצמך, אוכל עם אדם שאתה שונא בכל כולך, מיד תגלה שרגש השנאה שולט על הטעם שלך, כאילו מסרת לשונא שלך את הניהול של חוש הטעם. האם זה נכון לאפשר לשונא שלך לנהל את חוש הטעם שלך!? 

כנראה איזה כלי ינהל אותך הרגש או השכל, זו המלחמה בחיים. ואפשר, כל החיים.

*
ולחדד את העניין:

הנה סיפורו של עילוי מוכשר עם יכולות עיון וניתוח, שלא מביישות איש אסטרטגיה בשדה הקרב. לפתע התחיל ירידה, שהצטרפו אליה בעיות רגשיות חברתיות, וירידה במצב רוח וכו'

מה שהתברר כי בעקבות כדור 'ריטלין' שהיה נוטל, פיתח רגשי נחיתות כי הוא לא נורמלי. והיה תוהה עם עצמו, 'למה שאני לא יהיה אני'!? וקבע בנחרצות: אני, רוצה להיות 'אני'! כשאני לוקח ריטלין, הכל בסדר. אבל זה לא אני, זה 'הריטלין'... ולכן הפסיק ליטול את הריטלין. ואז הבעיות הרגשיות, והחברתיות, וירידה במצבי הרוח, חזרו לחיים שלו.

אחרי שיחת עומק, פגש את עצמו מול השאלה מה עדיף 'לא נורמלי עם ריטלין ולהיות 'מאושר'. או נורמלי ללא ריטלין ו'סובל'? שאלה שהביאה אותו להבנה, ש'אני' מאושר, אז זה 'אני'. ככה שעדיף לי להיות שונה! כן, 'לא נורמלי, ועם ריטלין, העיקר להיות מאושר'! ואולי בעצם, זה הכי נורמלי - אם טוב לי ואני מאושר.

*
להיות מאושר, פירושו להקשיב להגיון שמנהל אותנו. כלומר, לא להישמע לנורמות חברתיות, ואם צריך, אז לקחת ריטלין כדי להגשים את ה'אני' ולהיות מאושר. וכמו כן, לא לשנוא. ואם השנאה כל כך גדולה, אז האינטרס, לברך את השונא שלנו, כדי שהאוכל שלנו, יהיה טעים לנו.

זו היהדות. המח הוא ראשון בחשיבות המעלה, עד כדי שמתוך כלי המשכן, 'הארון' נעשה ראשון, כי בו היה ספר התורה, שהוא סמל המח היהודי החשוב בחיי היומיום שלנו כמדריך אישי לחיים.

לסיכום: אם אתה רק 'בדרך אל האושר' ואתה כבר מרגיש את 'האושר שבדרך'. אתה בדרך הנכונה אז ברכת הצלחה בהמשך הדרך!