אאא

איך מרגיש מי שמגשים את צוואת אביו 30 שנה לאחר פטירתו בטרם עת? את התשובה לכך יכול לתת אולי המוזיקאי ארז נטף.

לפני כמעט 30 שנה קיבל נטף מאביו קלטת טייפ בה קטעי שירה של סביו וסבא רבא שלו, מפיוטי ואוצרות יהדות תוניסיה. אביו שהיה טכנאי ברשות השידור, מצא את הקטעים בארכיון רשות השידור, עשור לאחר שהשניים ששימשו כחזנים בבית כנסת ירושלמי שהועתק מתוניס, הוקלטו במסגרת פרויקט לשימור מסורות של קול ישראל.  

"אתה תדע מה לעשות עם זה", אמר לו אביו. תקופה קצרה לאחר מכן נהרג אביו של נטף בתאונת דרכים קשה והמשפט הזה הפך לסוג של צוואה לארז נטף שהתמקצע עם השנים במוזיקה הערבית כשהוא לומד לנגן בכלים שונים.

במהלך השנים הוא "התבשל" עם השירים ובימים אלו הוא הוציא אלבום מלא עם השירים בביצועו כשהוא מארח בכמה מהשירים גם את סולן להקת המדרגות, הזמר אילן דמרי אף הוא בן לעדה התוניסאית, שמצטרף בקולו הגבוה והנקי. נטף בחר גם לצרף בשירה באלבום את אחיו אלון וגם את בן דודו יוסף שמעון נטף שלדברי נטף מזכיר לחלוטין את קולו ושירתו של הסבא שעל שמו הוא קרוי.

כשבאים ליצור אלבום המסתמך על מסורת מוזיקלית עתיקה שבוצעה בשירה ברובה וללא כלי נגינה ישנם דרכים רבות "לטפל" בחומר. נטף בחר לגוון בין ביצועי רוק מודרניים יחסית לבין שירים שבוצעו בעוד ושירה בלבד באווירה המקורית (לכה דודי, א-להי אל תדינני).

נטף בחר כיועץ מוזיקלי ליצירת האלבום את אחד מבכירי עולם מוזיקת הפיוטים המודרנית – אליהו דגמי לשעבר מלהקת הלוויים המיתולוגית. דגמי שגם מנגן באלבום על הגיטרה החשמלית הוא מראשוני אלו שלקחו את הפיוט אל תוך עולם המוזיקה המערבית כשהוא משתמש בכלים מערביים כדי לתת לפיוטים העתיקים מקום גם באוזן כאלו שלא גדלו על מוזיקה כזו.

האלבום ברובו נמצא על התפר שבין המערביות לבין הטעם והעסיסיות התוניסאית. בחלק מהשירים יוצר נטף מן תערובת, כשהשיר מגיע בתבלונים שונים, מתחיל כמערבי או מזרחי ומחליף את פניו בהמשך. נטף מנגן באלבום בעוד המזרחי, אך גם בגיטרה הקלאסית ובפסנתר, זאת לצד נגנים מצוינים נוספים שנמצאים על התפר שבין המוזיקה המזרחית למערבית.

האלבום נפתח בביצוע מלהיב לפיוט השבת "אזמר בשבחין" בלחן התוניסאי. העיבוד הקצבי בליווי הגיטרה החשמלית של דגמי האקורדיאון של ינוש הורביץ, הקלרינט של האח אלון נטף והכינור המלהיב של אורן צור שיוצא לסולו פרוע ומרהיב, וברקע נגינת כלי ההקשה של יוני שרון המצוין והתופים של עופר בניטה שהופכים את השיר לממתק כיפי, שהשמחה פורצת ממנו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

נטף מצליח לייצר את האווירה השמחה הזו גם בביצוע המינימליסטי מבחינה מוזיקלית בשיר "י-ה ריבון עלם", אותו הוא שר כשאלון אחיו מנגן בחליל הנאי ויוני שרון בכלי ההקשה וקולות, בלחן אותו הוא זוכר שסביו היה מבצע בשולחן השבת.

התחברתי גם לביצוע המרגש של אילן דמרי לשיר "א-ל ההודאות", שירתו של דמרי מלאת נשמה ומתאימה לשיר ככפפה ליד. השיר מלווה בנגינת כלי המיתר של אורן צור שמעניק לשיר נופך מעניין.

 מן המיצר

הסיפורים הקצרים אך המקסימים, שמופיעים לצד השירים באלבום מוסיפים רבות לאווירה ולהבנה של העומד מאחורי הביצוע. ובנימה של ביקורת, מעט היה חסר לי לשמוע באלבום לאור הסיפור המעניין את קולו של הסבא עצמו. ציפיתי שנטף ישלב ולו לשיר אחד כמה צלילים מקולו של הסבא ז"ל והתאכזבתי מכך שהוא הודר לחלוטין מהאלבום.

לסיכום, מדובר באלבום חשוב מאד מבחינה תרבותית שכן הוא משמר ומעניק מקום של כבוד לפיוטי יהדות תוניסיה ומשמרים את המסורת המוזיקלית של הקהילה החשובה. בשנים האחרונות יצאו כמה אלבומים ששימרו מסורות מוזיקליות של קהילות יהדות אפריקה (הלובים, אנסמבל הפיוט של מכון יד צבי, אנסמבל שיר ידידות ועוד) ואלו אלבומים חשובים מאד שממחישים לנו כמה מסורות מוזיקליות הודחקו וכמעט ונעלמו מאז העלייה לארץ ישראל.