אאא

בימים אלו שרבבות מעם ישראל אבלים וכואבים את לכתו על ענק שבענקים דודי ומעודדי מרן הגאון רבי שמואל אוירבעך זיע"א ראוי להנחיל לדור הצעיר את הדרך הנכונה לצעוד לגדלות, דבר גדול נבנה מהרבה דברים קטנים, חשוב להנחיל לדור הצעיר את הצד שהם אולי פחות הכירו באישיותו רבת האנפין, ולהבין שהדרך להגיע רחוק מתחיל ממעשים קטנים ובעקביות.

היה זה בשעת לילה מאוחרת של יום חורפי גשום בשנת תשס"ג, חבר טוב שפך שיחו בפני על קושי גדול בחייו ובשברון לב גדול הוא הצהיר בפני על חוסר טעם בחייו, הקשבתי לבן שיחי וביקשתי ממנו להצטרף אלי בנסיעה, הוא תמה לאן פני מועדות בשעה 2:00 בלילה, אך ביקשתי ממנו שפשוט יצטרף אלי, ביקשתי מהנהג להביאנו אל אבן שפרוט 3 בשכונת שערי חסד.

נסענו הגענו, התלמיד אמר שהראש ישיבה בבית מדרש לומד.... צעדנו ועלינו במדרגות אל היכל בית הכנסת הגר"א/ ישיבת מעלות התורה, המראה שראיינו נראה היה שלקוח מסיפור עתיק ימים על צדיק נשגב בדורות הקודמים, ר' שמואל ישב לו בשולחן מול הכניסה לבית המדרש שקוע בלימוד , ומראהו מראה הוד שלא ניתן לתאר, הוא לא עסק שם בתורת הנסתר הוא ישב עם גמרא פתוחה ולמד בקול נעים, עמדנו שם אחוזי רגש ורעד, המתנו כעשרים דקות עד שר' שמואל הרים את ראשו וראה אותנו. הוא סימן להתקרב ובירך אותנו, סיפרתי לו את הדברים והוא קם סגר את הגמרא וביקש שנצטרף אליו,

הגענו לבית הוא דאג שיביאו לנו שתייה ועוגה ביקש שנטעם משהו, והוא התחיל לצלול לעומק הסוגיה שלשמה באנו כשהוא מאזין לבן שיחי בקשב רב בהתעניינות כואב את כאבו מנתח מחדד ומנחם, יצאנו ממשכן הקודש סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, אחוזי קדושה ואימה מעצם המעמד ומהשתפכות הנפש האישית שהרב שיתף אותנו כדי לעודד בחור צעיר שלא הכיר קודם לכן.

ביום המר ראשון בשבת צלצל אלי אותו חבר שכהיום הוא אב למשפחה נשוי באושר ומה ששמעתי היה בכי ועוד בכי ועוד בכי ואת המילים התייתמתי!!! וניתוק.... ומי כמוני יודע שאת חיו הוא חייב כפשוטו למרן ר' שמואל זיע"א

בימי בחרותי אושפזתי לתקופה ארוכה בעקבות מחלה קשה בבית חולים רחוק מירושלים, ימים קשים, אבל כל יום חמישי באופן קבוע היה לי אור שזרח בחשיכה, ר' שמואל הגיע באופן קבוע כל יום חמישי לדרוש בשלומי, ר' שמואל שעול כבד על כתפיו ראה לנכון להתמיד ולהגיע קבוע כל יום חמישי, וכשפעם אחת הוא הגיע והיה איתי בשיחה מי שהציל את חיי ותרם לי את מח העצם, הוא אמר כששחוק על פניו "חברותא" עניתי ואמרתי זה יותר מחברותא זה הדם שלי, ר' שמואל ענה כשחיוך על פניו "אין יותר מחברותא.... "

בשבת האויפרוף שלי ר' שמואל ראה לנכון לצעוד ברגל בשבת בבוקר משכונת שערי חסד לבית וגן (הוא לא רצה לפגוע בסדרי הישיבה בלילה) והשמחה הייתה גדולה, הוא האזין לדרשתי ונהנה מרעיון רגשי שאמרתי בפרשה, בעדות נאמנה שמעתי שעד תקופתו האחרונה הוא היה חוזר על הדברים בשמי ובהתפעלות, ראיתי בזה את הגדלות של אדם גדול להאזין לדברי האחר לעומק גם כשהוא צעיר בגיל ובוודאי בחכמה.

סיפרה לי אשה שארוסה עזב אותה ומאן דהו המליץ לה להגיע לשפוך לב אצל ר' שמואל, והיא פחדה כי לא ידעה את הקודש קודם לכן, אך דחקו בה והיא הלכה, ור' שמואל ישב איתה זמן ארוך נחמה ועודדה ונתן לה עצה ותפילה, וחייה השתנו מאותה שיחה.

תכלה היריעה ולא יכלו העובדות, יכלה הזמן ולא יכלו הדמעות, על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו ענינו, נסעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות, לא עצור ידי מלהביע כאבי בשער בת רבים על מניעת ידיעת גדלותו הענקית של ענק בתורה ובמידות בפני צעירי וצעירות הצאן בעקבות חשבונות שוליים, אין זה כי אם הגלות האיומה ועוד שכבו בה המאורות, בחודשים האחרונים הוחשכנו כי לקינו בכפליים בפטירת גדולי מאורי הדור מרן הגראי"ל ומרן הגר"ש – זיע"א , שם בבית מדרשא בעולם שכולו טוב עולם האמת יושבים הם ולומדים בצוותא באחווה ובאחדות, אך אנו פה מפולגים ומפורדים ועוסקים בזוטרות, נתחזק לעילוי נשמתם באחדות ובלימוד דרכיהם בתורה ובמידות טובות, ונזכה ליקיצת ישני עפר בקרוב ממש.