אאא

 

נהוג בכל חג לאחל איש לרעהו 'חג שמח', תמיד שאלתי את עצמי מה משמח כ''כ בחגים, ולמה הם נקראים כך.

החגים גם נקראים 'ימים טובים', וכי יש ימים טובים יותר וכאלה שפחות? ובכלל, האם יש קשר בין שמחה לאותו הטוב?

בברכת יוצר שבתפילת שחרית אנו אומרים "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", נמצאנו למדים שההתחדשות מקורה בטוב, ואם כן, כל חג הינו בבחינת התחדשות, שהרי כשמו כן הוא, חג מלשון חוגה ומחזוריות, ולכן החגים נקראים ימים טובים.

ומובא ברש''י (ערכין יא א ד''ה שבשם) "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב", מכאן שהשמחה והטוב כרוכים זה בזה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מלבד היות החגים מחזוריים, ולכן עצם קיומם ומחזוריותם מסמלים את הטוב והשמחה וכנ''ל, יש בכל חג את הסיבה שבגללו נקבע.

וכאן מתחלקים החגים לשניים, חגים הנובעים ממקור רוחני, וכאלו המגיעים מסיבות גשמיות.

חג הפסח הינו חג 'רוחני', שהרי נחוג הוא בעקבות יציאת מצרים, אשר עם ישראל שרו בה במ''ט שערי טומאה, ואילו היו נכנסים לשער החמישים לא היו נגאלים לעולם.

כנ''ל חג השבועות שבו ניתנה תורה לישראל.

ראש השנה ויום הכיפורים גם כן שכל עניינם הוא מצוות ועבירות.

חנוכה נחוג בעקבות ניצחון הרוחניות על הגשמיות, בו ניתנו רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך.

נותרו רק סוכות ופורים שהינם חגים 'גשמיים'. סוכות לזכר ענני כבוד שהגנו על עם ישראל במדבר בצאת ממצרים, הגנה גשמית מכל חיות רעות ומן המצרים שרדפו אחריהם. וחג הפורים בו ניצלו עם ישראל מכליה גשמית.

והנה, דווקא בחגים ה'גשמיים' יש עניין גדול יותר בשמחה, שהרי בסוכות מופיעה אריכות דברים בתורה על עניין השמחה עד כדי "והיית אך שמח" (דברים טז טו). בפורים הגדילו לעשות מראש חודש, שנאמר בגמרא "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט א). וכבר אמרו חז"ל בגמרא "אין שמחה אלא בבשר ויין" (פסחים קט א).

נמצאנו למדים כי כל עניין השמחה שאף שהיא מעלה רוחנית גבוהה, מתחילה במקום הכי גשמי, ואדרבה, השמחה היותר גדולה היא לקחת את המקום, הזמן והסיבה הכי גשמיים ולהעלות אותם לדרגה רוחנית.

אז תאכלו בשר ותשתו יין, לחיי השמחה הפנימית והשלמה