אאא

ערימות של כוסות חד פעמיות, המון ניירת משרדית מיותרת, קעריות צ'ונט שהספיק להתייבש' שלטי "תעמולה" קרועים ומפוזרים והרבה מאוד יין אדום ודביק – כך נראית רצפת חדר הת"ת ביום שאחרי: 'כיכר השבת' מביא לכם את הסיפורים והקולות, הרגעים המרתקים והתגובות האוהדות לצד אלה שטרקו את הדלת בזעם. וכן, גם טיעונים מתוך הפילוג הליטאי השתרבבו לשם.

ציפיתי לפגוש אותם (את ראשי הת"ת) עייפים ומותשים, מעט כמו בלון שרוקן מהאוויר. כך דימיתי לפגוש את ראש הת"ת בימים שאחרי, בחלוף תהילת הפורים. אז, היה הת"תניק מרכזו של העולם והמסמר המרכזי של נשף הפורים, הוא נישא על הכתפיים ברוב עוז נעמד ליד התזמורת משלהב את ההמונים – מרים להם את המורל הישיבתי ואת חדוות האיסוף. אולם עכשיו הוא כמו זמר בלי מקרופון או שף בלי מטבח, הבחורים כבר מתכננים את טיולי סוף הזמן והת"ת נראה כמו חלום מרוחק.

זה המקום לציין שכעת מתחילה המלאכה האמיתית: ספירת וארגון הכסף, סיכום ימי המגבית, פניה חוזרת לכאלו שהבריזו וכד', ובעיקר עבודת הקודש הסמויה של חלוקת כסף וביגוד (לפעמים אפילו טיפול רפואי או פסיכולוגי) בצורה דיסקרטית לזקוקים לכך.

לתדהמתי, באופן גורף כל נציגי התתים איתם שוחחתי היו מלאים אנרגיה כאילו ראש חודש אדר עכשיו, ובחיוך של מנצחים ניאותו לשתף אותנו במאורעות ימי הפורים, הרגעים השווים והרווחיים שלהם וגם ברגעי המשבר איתם נאלצו להתמודד במהלך המגבית לת"ת.

הת"תים ברוב הישיבות הינם ארגון חברתי הנפרד מהנהלת הישיבה, מאת הבחורים ולמענם, זה כוחו ועוצמתו של הת"ת, לכן גם בוגר שטעון על ראשי ישיבתו ישמח לתרום לתת ביד רחבה ברוב המקרים.

הסיפור המשמעותי הראשון מגיע מנ'. תלמיד ישיבת מוכרת החפץ בעילום שמו: "הגענו לביתו של אברך במרכז חרדי ידוע, ועוד לפני שהספקנו לפצוח בדיאלוג הוא שאל: "אצלכם בישיבה הספידו את הרב שטיינמן? עניתי שכן, ואז הוא הוסיף לשאול: את ר' שמואל הספידו? עניתי שלא... 'אז תסתלקו מכאן'".

"בהתחלה היינו בשוק" מספר הבחור, "אבל אז הבנו שאברך ששואב את שמחת החג שלו מסילוק בחורים שכל חטאם הוא שהישיבה שבה הם לומדים לא הספידה את הרב שלו, הוא איש מסכן ומתוסכל ומכאלה אנשים אנחנו מעולם לא ניקח כסף גם אם ירצו לתת".

בחורים מישיבת 'קול תורה', הממוקמת בדיוק על קו התפר בחברה הליטאית, סיפרו: "אנחנו לפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים". לדברי אחד מהם: "בוגר הישיבה שלא הסכים לתרום בגלל שהגאון רבי ברוך שמואל דויטש (המזוהה עם הפלג) עומד בראש הת"ת, הסכים לתרום כשסיפרו לו שהרב וולפין והרב אורלנסקי מקבלים מעמד שווה בהכוונת הת"ת".

בחורים אחרים הוסיפו בשיחה עם 'כיכר השבת': "אנחנו בישיבה שיש בה את כל הצדדים, אולם אנחנו לא פוניבז', אצלנו אין מחלוקת ולכן גם אנשים שיודעים על השתייכות כזו או אחרת ל"פלג" מבינים כי זה לא חלק מהווי הישיבה ולא מחשבים זאת בשיקולי התרומות".

יצוין, כי מרבית הישיבות הגדולות, המבוססות והמוכרות דוגלות בשיטת איסוף כספים על פי כתובות אותם ממפים ראשי הת"ת בדקדוק רב. כך, שבחורי הישיבה המתדפקים על הדלתות בימי הפורים נענים בחיוב ובתרומה נאה על ידי בוגר / ידיד הישיבה.

לצד זאת, בישיבות רבות שאינן מוכרות מספיק, בחורי הישיבה נתקלים בשלילה עד לעויינות בבתים מסוימים אשר אינם מגלים "חיבה יתירה" לתלמידי הישיבות, עד לגילויי גזענות והתבטאויות מבחילות. ר. תלמיד מישיבה ספרדית מוכרת בירושלים מספר: "ביום הפורים הראשון אספנו אני וחבריי בעיר ביתר עילית, באחד הבתים פתח לנו אדם בעל חזות חסידית, זרק לנו מטבע של 10 אגורות והפטיר: "קחו, זה יספיק לכם למונית חזור".

והוא לא היחיד. לדברי ר., בעיצומו של יום הפורים במרבית הבתים מסרבים לפתוח את הדלת, מציצים מבעד לעינית ומפטירים צעקות בסגנון: "אמא לא בבית". "תנעלו את הדלת". "שיכורים בחוץ, לא לפתוח".

בחורים מישיבת 'שערי יושר' סיפרו ל'כיכר השבת': "לאחר שהישיבה שינתה את שמה מ'שערי יושר' ל'איילת השחר' על שמו של מרן רה"י הגראי"ל שטיינמן זצ"ל נתקלנו בכמה התבטאויות מבחילות דווקא מבוגרים שהבהירו: "אנחנו תורמים ל'שערי יושר' לא ל 'אילת השחר'".

תלמיד בישיבת 'גרודנא' בבאר יעקב מספר כי הישיבה מתנהלת על פי כתובות שמופו בדיוק רב. כך, שרק בוגרים המזוהים עם הישיבה יתבקשו לתרום לת"ת: "לא נרשמו היתקלויות וחיכוכים, כל בחור מודרך לדפוק רק בכתובת של אדם המזוהה עם הישיבה".

לצד זאת, גם בחורים הלומדים בישיבות המזוהות עם "הפלג הירושלמי" לא מתקבלים באהדה רבה בקרב בתים רבים. חלקם נתקלו במודעה על דלת הבית ובה רשום שם הישיבה בה הם לומדים: "אין לדפוק בבית אם הנכם לומדים בישיבה פלונית".