ביום שישי כ"ב אדר חל יום היא"צ של נעים זמירות ישראל ר' משה גולדמן זצ"ל. אמנם לא זכיתי להכירו באופן אישי, אבל הוא זכה להכיר אותי היטב, הוא זכה לדבר אליי ואל נשמתי פעמים רבות, לגעת בנימי הנפש ובעמקי העצב, להתרומם בגבהות השמחה ולהעמיק במחשבה.
את כל אלו ועוד חוויות רבות ומגוונות חוויתי יחד איתו למרות שמעולם לא נפגשנוהתכתבנודיברנו, אני את שמו הכרתי עוד בחייו אך הוא את שמי לא הכיר, ר' משה גולדמן זצ"ל, היה המלחין שהכי השפיע ומשפיע עליי, ברגעים הכי עמוקים ואמיתיים אנחנו נפגשים בהיכל הנגינה, שם מוסרות הגלימות ונפשטים הכיסויים, שם מקום גן העדן עלי אדמות, אל המקום הזה בו הנפש לנפש מתחברת בכח הניגון הגענו ומגיעים יחדיו פעמים רבות.
מעל 300 ניגונים שהלחין זכו לראות אור, רובם בהפקות מרשימות במיוחד בעיבודו הכ"כ ייחודי של משה לאופר (חלקם תחת הכותרת של קמפ שלווה) שהיטיב להוביל את המלודיות הנקיות והמיוחדות ולתזמר אותן מדויק, להיטים רבים היו מלחניו וחלקם לא נס ליחם עד היום.
סגנונו המוזיקאלי היה אמנות הרגש, גם בשירי השמחה הקצביים והסוחפים היה שזור מינוריות יהודית קסומה, ולצד שירים ומלודיות שכאלו היו לו יצירות מלאות עומק וחשיבה מוסיקאלית עשירה.
בליל שישי הייתי עם חבר קרוב, שגם הוא הכיר את שיריו ומתרפק עליהם פעמים רבות, ומבלי לזכור כלל שהיארצייט שלו הוא ממש ברגעים אלו, משום מה עלה בזיכרונו שירו האלמותי ."א' נשמה", שיר שתמיד יגרום לי ריגוש גם אם אשמע אותו פעם אחר פעם ברצף, כנראה שמשהו בעומק הנפש גרם לנו להיזכר בו.
ר' משה גולדמן הפליא לבטא את אשר על ליבי בלחניו, ולא זכה לכבוד הראוי לו ושממנו כ"כ ברח כל ימיו, אולי עוד יבוא יום שידעו ויכירו ויזכה למעמדו, ואולי יהיו אלו הלאה רק חלקים מיוחדים שיזכו לחלוק עימו את היכל השירה, ואולי עוד יום אחד אגשים את חלומי להרים מופע משיריו.
היום לרגל יום הזיכרון השמיני ללכתו אני כותב את המילים הללו בדרך ארץ, באימה, ברתת ובהערצה אינסופית לזכרו
ובטוח אני ששפתותיו דובבות בקבר עימי בשיריו.
ת.נ.צ.ב.ה.