אאא

א] לפני שנים, ראיתי קבלן שיפוצים עם הליכה בטוחה בקומה שלישית על מעקה צר מאוד. תמהתי בפניו, המעקה כל כך צר, ואתה לא אקרובט. איך אינך נופל!? והשיב 'אני לא פוחד ליפול' אז אני לא נופל. מדהים, 'מי שפוחד ליפול אז הוא נופל', כי הפחד יוצר דגם של 'מחשבה שיצרה מציאות'.

ב]  זו תובנה מדהימה, אבל כנראה לא למי שנכנס לעולם של דמיונות, ומתכנן מה ירכוש במיליונים שיזכה בהגרלת הלוטו, עד שמקבל את התשובה הנדושה 'תמשיך לעבוד'. - הכרתי איש כזה -  כדי להתעשר ניסה הגרלות וגם ניסה לעשר את כספו, כי שמע שה' מבטיח, מי שמעשר מתעשר. אך הניסיון לא הצליח. ביש מזל שכזה. בתסכולו סח את הגיגי מחשבתו: נראה לי שהיהדות מאמינה, ש'מחשבה יוצרת מציאות'. לכן אם תעשר מאה ₪, מתוך ריווח של אלף ₪, אתה 'תתעשר'. – אני - העיד על עצמו, 'חשבתי' שאתעשר אם אני יעשר, והפסדתי את הכסף שעישרתי. הכאב היה מובן, הוא לא האמין ש'מחשבה יוצרת מציאות', כי הרגיש שהאמונה רוקנה לו את הכיס.

ג] אולם ברגע שהיהודי היקר הבין, כי מצוות מעשר פירושה - לא רק כמה אתה נותן, אלא מאיזה מקום אתה נותן - העיניים שלו הבהבו כמו ווינקר של רכב. כן, כמו שאם חבר ייתן לך אלף ש"ח, ויבקש ממך מאה ש"ח מתוך האלף, לא תרגיש שנחסר ממך כלום, כי הכל שייך לחבר שלך. ככה  מצוות מעשר, שתרגיש שכל הרווחים שלך שייכים לה'. אז לא תרגיש שנחסר ממך כלום.

ד] הדרך הייתה סלולה להבין, שלחשוב על עושר, פירושו, ליצור דגם מחשבה 'שיש לי הכל, ולא חסר לי כלום' ככה שאחד שנותן ומרגיש 'יש לי', המחשבה על עושר היא מציאות אצלו, כי הוא לא מרגיש חסר. אבל מי שחושב על עושר ומרגיש 'חסר' את מה שנתן, הוא חי בדמיון. – אגב, גם אם יש לו הרבה כסף, הוא חי כמו עני, רק בכלוב של זהב - והכלל: מחשבה יוצרת מציאות. דמיונות לא יוצרים מציאות.

לסיכום: - מחשבות מייצרות הצלחות, ודמיונות מייצרות אכזבות - אז 'האם מחשבה בונה, והדמיון הורס'? נקודה למחשבה.

נ.ב. אגב, גישת הגר"א המעשר עשרים אחוז מהרווחים מובטח לו עושר. המעשר עשרה אחוז לא יחסר לו כלום.