פרק חמישי – השוכר את הפועל
דף סב
1. שכירות ישראל ליי"נ. 2. חמרין בשביעית.
-
דיני שכירות ישראל עבור יין נסך 1. השוכר פועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור, להו"א משום דהוי אסוה"נ או דתופסת דמיה, ולמסקנא דהוי קנס משום חומרא דיין נסך אף בשכר מועט. 2. שכרו לעשות מלאכה בסתם יינם, בעי משום דאיסורו חמור וטומאתו קלה, ופשט דאסור מדרב חסדא שאמר שיש לשרוף את החוטים ולקברם. 3. השוכר פועל למלאכה אחרת וא"ל שיעביר יין נסך שכרו מותר, לאביי איירי שעומד לו לעיתותי ערב, ולרבא ה"מ כשאמר העבר לי מאה חביות במאה פרוטות, אבל כשאמר חבית בפרוטה שרי השלכת פרוטה. 4. שכר חמור להעביר יין נסך אסור, וקמ"ל שאם שכרו לישב עליה שרי אף שמניח לגינו, ואף שהדרך לשים לגינו מיהו א"צ החמר לנכות שכר הלגין.
-
החמרין שעושין מלאכה בפירות שביעית שכרן שביעית, ומפרשינן 1. לאביי שנותנים שכרן מפירות שביעית, ואין לומר דהוי סחורה, דאיירי שנותן בצד היתר כדאשכחן במע"ש שנותנים זה לזה מתנת חנם. 2. לרבא חכמים קנסו ששכרם קדוש בקדושת שביעית, ואין להקשות מפועל שאין שכרו קדוש, משום דקנסו רבנן בחמרין ששכרן מרובה.
שאלות לחזרה ושינון
-
דיני שכירות ישראל עבור יין נסך (4)
-
מהו שכרן שביעית שנאמר בחמרין (2)