אאא

בעלון 'קול ברמה' היוצא אחת לחודש בשכונת רמת אלחנן בבני ברק מובא סיפור נפלא במשו של המרא דאתרא הגאון רבי יצחק זילברשטיין, על גבאי שהתבלבל בין שתי תשובות של האדמו"ר והשאלה שהונחה לפתחו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בעקבות כך - בעניין ה"פדיון" שנשלח לאדמו"ר.

וכך היה סיפור המעשה, בביתו של אחד האדמו"רים, שבאו אליו שני אנשים, עם שתי שאלות שונות, האחד בענייני שידוך, והשני בענייני מסחר.

כמקובל אצל האדמו"רים, הניחו שני השואלים 'פדיון', והרבי השיב לכל אחד מהם. לזה שבא לשאול האם לעשות שידוך פלוני, הבין הרבי בחוכמתו שהשידוך אינו מתאים, והשיב "לא לעשות". ואילו על השאלה בענייני מסחר השיב הרבי "שיהיה ברכה והצלחה".

הגבאי קיבל את שתי התשובות שנכתבו על ידי האדמו"ר, אבל החליף בין השואלים... את התשובה 'שיהיה ברכה והצלחה' הכניס למעטפה של מי ששאל על השידוך, ואת התשובה 'לא לעשות' במעטפה השניה שעסקה בענייני מסחר.

והנה, לאחר מספר חודשים, מגיעים אל הרבי בני-זוג ומניחים פדיון נוסף, ואומרים שהם עושים זאת מפני שהשידוך שנעשה בעצת הרבי הצליח במיוחד... האדמו"ר תפס שהמדובר באותו שידוך שעליו נשאל בזמנו, והבין שחלה טעות במסירת פתקי התשובות.

השאלה שנשאלה היתה האם בשל הטעות שנעשתה צריך להשיב את כסף ה'פדיון' לשואלים?

הגר"י זילברשטיין סיפר כי גיסו מרן הגר"ח קנייבסקי השיב על כך באמרו שלא הגבאי עשה את הטעות, אלא היתה זו יד ה' שכיוונה את הטעות.

כמקור לדבריו ציטט הגר"ח את דברי אביי בגמרא במסכת כתובות (דף ס' עמוד ב') 'האי מילתא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה, לא משום דמיחזי כאפקירותא, אלא משום דלא מסתייעא מילתא'. דהיינו, שכאשר הרב נמצא לא יפסוק התלמיד במקום רבו, לא מפני שזה נחשב כהפקרות, אלא משום שלרב עצמו יש סיעתא דשמיא, ולתלמיד לא.

ואם כן, אמר הגר"ח, "כיון שהאדמו"ר התכוון לשם-שמים, הרי יש בענין זה סיעתא דשמיא, וסיעתא זו גרמה להחלפת הפתקים, כדי שהשידוך ייצא לפועל."

ולכן, הכריע שר התורה, ברור שלא צריכים להשיב את כספי ה'פדיון'.