אאא

אדם שולח לתומו חבילה לחו"ל באמצעות חברת דואר ישראל אבל החבילה אובדת בדרך ועמה תכולתה היקרה. האם הוא יזכה לפיצוי בגין האובדן ובכמה תחויב דואר ישראל? כיצד השולח יוכיח את שווי התכולה? אלה הן השאלות שעמדו במרכז דיון שנערך בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה.

התובע במקרה שלנו (ת"ק 29121-06-17) טען כי חברת דואר ישראל צריכה לפצות אותו בסכום של כ-25,000 שקלים בגין אובדן חבילה שנשלחה לרוסיה ובה בולים יקרי ערך. דואר ישראל טענה מנגד כי הפיצוי יכול להיות רק לפי שווי התכולה שיוכח, ואף הודגש כי לפי בדיקות שנערכו מול מינהל הדואר הרוסי, החבילה נמסרה ליעדה. בית המשפט בחן את הדברים, פסק פיצויים, אך מתח ביקורת על התנהלותו של התובע (שבאה לידי ביטוי בפסיקת הוצאות נמוכות).  

כמה שווה החבילה?

השולח טען כי הוא שלח באמצעות דואר ישראל חבילה ובה בולים ששווים מוערך בכ-7,300 דולרים, ואשר נקנו בחנויות בולים במוסקבה ובסנט פטרסבורג. על מנת להוכיח את שווי החבילה, הוא הציג מסמכים המעידים על סכום הרכישה, אשר תורגמו מרוסית בתרגום נוטריוני. בית המשפט קיבל את טענותיו. הן לגבי העובדה ששלח את החבילה והן לגבי שוויה כפי שעלה מהמסמכים. כמו כן, התובע הוכיח שהוא שלח את המשלוח בדואר רשום ומבוטח עד לסכום של 25,000 שקלים.

האם החבילה הגיעה ליעדה?

דואר ישראל טענה כי אין מקום לתשלום מצדה שכן החבילה נמסרה ליעדה. כהוכחה לכך הוצגה תכתובת מול מינהל הדואר הרוסי שעלה ממנה כי החבילה נמסרה. עם זאת, אישור המסירה אבד. בית המשפט קבע כי בהעדר אישור מסירה, טענה זו לא תוכל להחזיק מים בהליך המשפטי.

כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן, הזכירה לחברת דואר ישראל שכאשר היא מעלה טענה בגין אובדן מסמכי אימות בשל "כוח עליון", נטל ההוכחה מונח לפתחה (סעיף 12.4.2 למדריך הדואר). אי לכך, ומכיוון שאישור המסירה אבד, בית המשפט קבע כי הנטל לא הורם. "באין מסירה כאמור עומדת לתובע הזכות לתבוע בגין אובדן דבר הדואר", נכתב בפסק הדין, "ומתקיימות הנסיבות המצדיקות פיצוי בשיעור הנזק המבוטח ודמי המשלוח ששולמו".

הוצאות משפט נמוכות וביקורת על התובע

אולם אליה וקוץ בה. לאחר שקיבל את תביעתו, בית המשפט פסק לטובת השולח פיצויים נמוכים יחסית בגין הוצאות משפט. זאת למרות שהאחרון טען כי הוא זכאי לסכומים משמעותיים בגין ניהול ההליך, הוצאות שנדרשו לשחזור מסמכים נוטריונים שהיו בחבילה ועוד.

בנוגע לשחזור המסמכים נקבע כי אין מקום לפיצוי שכן מדובר ב"נזקים עקיפים שנגרמו בשל האובדן", וכי הוראות החוק קובעות פיצוי רק בעד נזקים ישירים. צוין כי שווי החבילה כלל גם את שווי עריכת המסמכים והפיצוי מוגבל לשווי או לסכום המוצהר (לפני הנמוך ביניהם).

ומה לגבי הוצאות הליך? בעניין זה בית המשפט אף החריף את הטון. בפסק הדין צוין כי התובע הגיש כתב תביעה ללא מסמכים נלווים וללא ראיות שהיו יכולות להוכיח טענות בשל הוצאות. נמתחה ביקורת על התנהלות השולח ונקבע כי לכל הפחות בעניין אחד הוא גרר את דואר ישראל "להליך ממושך שניתן היה לחסוך בו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

במה דברים אמורים? ובכן, התובע טען כי החבילה הגיעה לנמען שגוי ששמו "רוספיס" (ולא לנמען המיועד), וזאת למרות שהוא יודע שהמילה "רוספיס" פירושה "חתימה" ברוסית. כלומר, שהדבר מעיד על כך שהמסירה במינהל הדואר הרוסי נעשתה כנגד חתימה ("רוספיס") ולא מול נמען ("מר רוספיס" כביכול). בית המשפט קבע כי מדובר ב"התנהלות מיתממת, בלתי ראויה, שנדמה כי לא נועדה אלא כדי להצדיק הגשת התביעה תחת השלמת הבירור שלא באמצעות ביהמ"ש, ללא הצדקה".

לסיכום

פסק הדין מלמד אותנו מספר דברים. ראשית, בימים שבהם העולם הפך לכפר גלובלי ואנו מנהלים תכתובות עסקיות בינלאומיות (כולל משלוח טובין וסחורות), חשוב לדעת שאובדן חבילה יכול להניב תשלום פיצוי מחברת הדואר. עם זאת ובאותה נשימה, יש להתנהל נכון. במשלוח חבילות בעלות ערך מומלץ לקיים הליך מסודר המתעד את החבילה, תכולתה ושוויה.

כמו כן, וללא קשר להליך הספציפי הנ"ל, פסק הדין הינו שיעור טוב בהגשת תביעות קטנות. מדי שנה מוגשות בישראל למעלה מ-42,000 תביעות קטנות אשר מתנהלות על ידי אנשים מן היישוב שאינם מגיעים עם ייצוג משפטי מטעמם.

תביעות קטנות, כשמן כן הן, מוגשות לרוב על סכומים נמוכים. למעלה מ-70% מהן נושאות סכום של פחות מ-12,000 שקלים. אולם ההוצאות הכרוכות בהליך יכולות להגיע לכשעצמן לאלפי שקלים (איסוף ראיות, עריכתן, ניסוח כתב תביעה, הגשת תביעה, הגעה למשפט ועוד). תובע שלא ישכיל לתעד את הוצאותיו עלי מסמכים, עלול למצוא שכרו בהפסדו. בתי המשפט לא יפסקו סכומים שלא יוכחו ואם ייפול פגם בהתנהלותו של התובע, כמו במקרה הנ"ל (שבו בית המשפט קבע שחלק מהטענות גררו את הצדדים לבירור שהיה אפשר לבצע מחוץ לערכאות), סכום ההוצאות עלול להיות אף קטן עוד יותר.