אאא

מי שיצא לו לקרוא ספר עם חווית קריאה עוצרת נשימה, יודע שאחרי חצי שנה יזכור את הסיפור. וכשנאתגר אותו בשאלה מה רכשת בסופר השכונתי לפני חודש ימים, לא בטוח שיזכור. ככה זה, כשהקריאה מלווה עם 'רגשות', הזיכרון עובד יותר טוב מאשר עשיה 'טכנית' של רכישת מצרכי מזון בסופר השכונתי.

מי שהיה בעולם הישיבות - גם אם לא חש, בוודאי ראה השתוקקות של תלמידים לרבותיהם. לא נדיר לשמוע סבא שדולה מזיכרונו ומספר לנכדו בעיניים בורקות: הרב שלמדתי ממנו תורה אמר כך וכך! כן, יש כזה רב, שצועד איתך גם שאינו איתך!

*

אמנם כישורי כתיבה רטוריים הם סוחפים, אך עם הזמן ההשפעה הולכת ונחלשת. כי הספר אינו איתך, אלא אתה הקורא איתו. -הרב לעומת הספר- הוא איתך! אהבתו אליך, חורטת בליבך רצועת אהבה על שמו של הרב, כך שלזכור את הרב זה להרגיש את האהבה עצמה. ומי לא מעוניין שדמות אוהבת תשפיע עליו!?

כדוגמא, גילה ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל את סוד כח השפעתו הציבורית במעשה שהיה. משפחתי המורחבת הם מהעיר 'רמת השרון' בה כיהן כרב העיר. בשיחה אחת סטה ר' יעקב מהנושא, והחל להזכיר שמות ממשפחתי, שאני מכיר ושאיני מכיר. תמהתי, מדוע הרב מעניין אותי בכל בורסת השמות של משפחתי? ור' יעקב השיב 'תפקידו של רב עיר להכיר את בני עיר ולזכור את כולם אפילו אחרי עשרות שנים שהם אינם בחיים' -וסיים את דברי קדשו- זה עיקר גדול בתורתו של רב !

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מדהים- לא פלא שיהודים רחוקים מתורה, וגם בני תורה, הרגישו אהבה במחיצתו. ובהמשך, התחברו לתורת אמת אותה ייצג, ואחרי פטירתו לכל אחד יש את ר' יעקב מהזווית ראיה שלו. ככה זה, כ'שאוהבים משפיעים'.

*

גם הבן שלנו, שירגיש את אהבת האבא אליו, יתחבר לאמונות שהאבא מייצג. אבא שמדבר אמונה: הכח התת תודעתי של הבן, בוחן- האם האבא 'חי אמונה', או רק 'מדבר אמונה' כי זה נוסח ההגדה בליל הסדר! איך שאבא מייצג את הסיפור, ככה יהיה סיפור האמונה של הילד. כזו היא האהבה, מה שאתה משקיע בעצמך זה מה שיקלט בבן שלך.

לסיכום: 'רטוריקה' או 'כישרון נולד' הם סוחפים ולפעמים עוצמתיים. אבל רק אהבה תקבע עד כמה נשפיע בחברה. אז אולי, כדי להשפיע לא צריך עוצמה! ומה שצריך זה המון אהבה!? נקודה למחשבה