אאא

דף סט

1. רשות גוי. 2. סתימת החבית.

  1. חבית ברשות גוי נאסרת, לחכמים כדי שינקוב במגופה ויסתום ויתייבש, ולרשב"ג כדי שיפתח את כל המגופה ויגוף ותתייבש. והמקרים מתי נחשב ברשותו 1. גוי המעביר כדי יין, מותר אם הוא בחזקת המשתמר שמרתת שיבא בעה"ב כמו לגבי מטהר חמריו ופועליו, ופליגי אם הודיעו שמפליג. 2. המניח יינו בקרון והלך בקפנדריא ונכנס למדינה שרי, ופליגי אם הודיעו שמפליג. וקמ"ל אף שהגוי יכול לסטות מהדרך, מיהו ירא שהישראל יכול לראותו. 3. וכן פליגי במניח גויים בחנותו והודיע שהולך, וקמ"ל אף שהגוי יכול לסגור את הדלת. 4. אכל עמו על השלחן והניח לגינו ויצא, מה שעל השלחן אסור ועל הדולבקי שרי. ואם אמר לו שיכול למזוג, חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות עד שיפתח, ומדסתם קמ"ל דהלכתא כרשב"ג.

  2. הדינים בסתימת החבית 1. לר"י המחלוקת אי חיישינן לחור היינו בשל סיד אבל בטיט לכו"ע כרשב"ג, והא דאמר רשב"ג לחכמים שסתומו ניכר בין מלמעלה בין מלמטה דש"מ פליגי בטיט, רשב"ג לא ידע במה חולקים עליו. 2. רבנן איירי בסיד, וסברי שהגוי לא חייש שיהפוך או חושב שייראה שלם אף מלמטה. 3. האידנא אף דקי"ל כרשב"ג שלא חושש לחור וכן כר"א דלא חושש לזיוף, איננו מפקידים יין אצל גוי משום דחיישינן לנקב הדק שעשוי לריח.

שאלות לחזרה ושינון

  1. המח' בחבית שביד גוי ממתי נאסרת, והמקרים דפליגי (4)

  2. הדינים בסתימת החבית (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com