אאא

"הילד הזה פשוט מרדן", כך פתחו ההורים את התיאור שלהם את בנם בן ה-13. ואז גוללו סיפור חיים מורכב של נער שאוהב את הוריו ולא רוצה לאכזב אותם, אבל פעם אחר פעם הוא מפר את הוראותיהם ומצליח להוציא אותם משלוותם. כשפסח היה באופק, ההורים כבר היו בחוסר שקט. הם זכרו היטב את "הסדרים" משנים קודמות. אבל, התבוננות משותפת במסר שהחג הזה מעביר לנו על היחס לחירות מול הפקרות, הצליח לשכך במידת מה את חרדת ההורים ולהוות נקודת מפנה בתהליך טיפולי של שיפור היחסים במשפחה והטבת ההתנהגות של הנער.

ליל הסדר, כשמו כן הוא. כולו אומר סדר. כל פרט בלילה הזה מוגדר ומתוכנן לפרטיו. מארבע כוסות עד ארבעה בנים. הוא לילה היררכי בו "הבן שואל" וההורים מנחילים את הסיפור לצאצאיהם. המספרים חוגגים: מספר המכות מחושב על פי השיטות השונות, אפילו פיוטי ליל הסדר, "חד גדיא" ו"אחד מי יודע", מתארים רצף, שיטתיות וכמות. על פניו, הממד הכמותני והמאורגן של המציאות שולט בכיפה.  

ואולם, כשאנו מתבוננים פנימה, מצפה לנו הפתעה מעניינת. הסדר של הסדר, איננו מסודר לכאורה. הנה, קודם אוכלים מצה ורק אחר כך מרור, בעוד שבסדר האירועים בני ישראל אכלו מרורים מהמצרים הרבה שנים לפני שאכלו מצות של גאולה. באופן יסודי יותר, כל מהותו של חג הפסח מבוססת על הפרת הסדר הטבעי. במציאות כתיקונה מים אינם נהפכים לדם, וחבורת עבדים מדוכאת אינה מצליחה לערער את שלוותה של אימפריה עצמתית ולהיחלץ ממלתעותיה.

השילוב בין שיעבוד וחירות לבין סדר ואי-סדר, מעורר מחשבה

במבנה חברתי, כמו גם נפשי, פועלים שני כוחות יסוד: כח החָרוּת וכח החֵרוּת. כח החָרוּת מזוהה עם הנטייה לשיטתיות, היררכיה ויציבות. הוא מאפשר חברה שהתנהגותה מעוגנת בכללים מסודרים. כח זה פועל לשימור הקיים, להעברת המסורת והידע שנצבר. הוא דוחף להתנהגות מחושבת, יציבה וברת-ניבוי. הוא נותן מענה לחרדה מפני סכנות ושואף להגביר הישרדות על ידי תיחום האדם לגבולות מוכרים ובטוחים. בתוך המבנה שיוצר כח החָרוּת, מתקיים תהליך בעל כיוון תנועה הפוך: כח החֵרוּת. כח זה מניע את החברה ואינו מניח לה לשקוט על שמריה. הוא שואף להתחדשות, צמיחה ושינוי. בשונה מכח החָרוּת, סדר, עקביות וציות אינם מאפיינים אותו. הוא לא מכוון להתאים את עצמו לכללי המציאות, אלא אדרבא, להתאים את המציאות אליו.

שני הכוחות המרכזיים הללו מקבלים ייצוג מרכזי בליל הסדר, הלילה המכונן של הזהות האישית והחברתית. כח החָרוּת, ההתמדה והסדר מופיע בצורתו המאורגנת של הלילה, באיפוק הנדרש, בשימת גבול וזמן לכל דבר. אולם החברה והאדם אינם יכולים להתבסס רק על רגל אחת. הם זקוקים לרגל נוספת, כח החֵרוּת ואף הוא מקבל ביטוי בליל הסדר. תהליך הגאולה מורכב מדינמיקה עדינה של פירוק והרכבה, כאוס וסדר. בניין חברה מתוקנת זקוק לשתי הכוחות הללו, חֵרוּת ללא חָרוּת תייצר הפקרות ואנרכיה, ואילו חָרוּת ללא חֵרוּת תייצר מכלאת-רוח טוטליטרית.

בנפשו של אדם מתקיים איזון כלשהו בין הכוחות הללו. לשם המחשה, ככל שכח החָרוּת יהיה בעל השפעה רבה יותר כך תגדל מידת הצייתנות והדייקנות, אך תפחת מידת העצמאות, גמישות ויכולת האלתור. כמובן שהמציאות מורכבת יותר וישנם גורמים נפשיים נוספים שמעורבים בתהליך ומשפיעים על אופי התוצאה, אך הדינמיקה בין היסודות הללו משמעותית מאוד.

באופן כללי אצל ילדים ונוער כח החֵרוּת דומיננטי יותר. העולם חדש להם, תחושת האחריות שלהם שונה משל מבוגר ומחשבתם פטורה יחסית מכבלי המציאות. אצל רבים מהם הפטור הזה גורף יותר והדבר בא לידי ביטוי למשל בקושי בקבלת סמכות לצד עצמאיות, בחוסר ארגון וסדר לצד יצירתיות, בחוסר חשק ללמידה סדורה לצד סקרנות ולמידה אינטואיטיבית. כשאנו ההורים מזהים עלייה בכח החֵרוּת וירידה בכח החָרוּת, אנחנו נעשים מודאגים, משום שאיננו יודעים לאן הדבר יתגלגל. כשכח ההתחדשות עוצמתי יותר, העניינים פחות בשליטה, פחות צפויים ובטוחים. אנחנו רוצים להכניס את העניינים לשליטה, והדבר הראשון שאנחנו עושים, זה לתת שם לתופעה. להגדיר את התופעה. הגדרה עושה סדר ונותנת תחושת משמעות ושליטה. וכאן מגיע העיקר. מנקודת מבטו של הסדר-הטוב, פריצת גבולות היא תקלה. ילד או ילדה שאינם עומדים בכללי ההתנהגות מקודדים בתודעה שלנו כ"מופרעים", "מרדנים", "חוצפנים", "מופקרים", "לא ממושמעים" ושאר אותות-כבוד כיוצא באלו.  

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חינוך ילדים' ותישארו מעודכנים

הבעיה היא שהקודים  הללו נוטלים את נטיית החֵרוּת, ויוצקים אותה לתוך תבניות שליליות. באופן פרדוקסלי, אנחנו באים לעזור לילדים להיחלץ מדפוסי התנהגות שליליים, אך בה בעת אנחנו כובלים אותם לתוכם. מבלי דעת אנו מלמדים אותם לחשוב שכח החֵרוּת המפעם בהם הוא שלילי והרסני, ומכניסים אותם לכלא-נייד של סטיגמה שלילית.  

יש דרך אחרת. לשים לב למקור החיובי של ההתנהגות, גם אם התוצאה שלילית. כח החֵרוּת. זוהי תכונה חיונית לתפקוד של האדם והחברה והיא כשלעצמה נייטראלית ויכולה להתפתח לכיוון חיובי או שלילי.

אימרו מעתה: ילדים חירותיים.

ילדים חירותיים יכולים לנתב את נטייתם למחוזות חיוביים או לא, ותפקידינו לעזור להם בכך. אבל ראשית לכך אנחנו נדרשים לבאר להם את עצמם בצורה נכונה ואחראית. הם לא מופקרים/מופרעים, הם חירותיים. זה יכול להישמע כהבדל סמנטי, אבל כמי שעובד עם ילדים ונוער אלו, יכולני להעיד שפעמים רבות יחס זה מסייע רבות לגשר על הפער בין תחושות ההורים לתחושות הילדים/נערים, הוא מגביר אמפתיה ואופטימיות, ובעיקר הוא מדוייק ומתאים יותר למציאות.

שחררו אותם מכלא הסטיגמה.

חיים דיין, עו"ס קליני, דוקטורנט בתחום הפרעת קשב ויוזם מכון הקשב