ימים של אביב והתחדשות תמיד עושים לי טוב. פסח בפתח, חג שגולת הכותרת שלו היא יציאת מצרים. פעם קראתי את שירו של אמנון ריבק, 'כל אדם צריך מצרים', זה כה נגע בי. רבים מאיתנו מהלכים במשך חיים שלמים כסומא בתוך המצרים שלנו, ואז מגיע רגע של הארה ואת יוצאת משם, מהמצרים הפרטי שלך.

נולדתי בתחילת שנות ה-70, בת בכורה למשפחה יפה ורגילה. מסלול חיים רגיל לגמרי. נישאתי בגיל 19, ילדתי וגידלתי באהבה עצומה שמונה ילדים מופלאים ומיוחדים.

ואז הגיע השבר. פרקנו את החבילה, ולא, לא החלק הזה בחיי הוא יציאה לחירותכאן רק התחיל המסע האישי שלי, של צמיחה, הכרה עצמית, אהבת ה', קבלה, התפתחות ופתיחות.

בתהליך מתמשך הפכתי לאם מנוכרת. כן, כזו שילדיה מנותקי קשר. לא אכנס לנסיבות, רק למה שקרה לי, כשבעצם, אחרי מעל 20 שנות אימהות, התחלתי חיים חדשים שבהם ילדי נמצאים איתי 24 שעות, רק בלב, במחשבות, בחלומות, לא במציאות.

כאן מתחיל בחיי החלק, שכל יום הוא בחירה בחיים על אף הכאב העצום, בצל געגועים אין סופיים, הכרה בזכותי לחיים ולא רק בזכות היותי אם.

שנים ארוכות חשבתי שזכות קיומי בעולם הם הילדים, אלו שילדתי, גידלתי וטיפחתי ביד אם רחומה, שאם לא הם, מה ייעודי בחיים ולמה אני כאן? ואז רצה ה' ולימד אותי בדרך של כאב, שיש לי זכות חיים, רק בגלל שהוא בחר בי  ונתן נשמה באפי, ושעלי לדעת שלכל אדם יש זכות חיים.

במסע היציאה ממצרים החשוכה, גיליתי בורא אוהב שיש לו חשבונות עלומים ואין לי בהם שום מושג. למדתי להזכיר לעצמי שלפעמים אני רואה את חלקי הפאזל ולפעמים את התמונה השלמה, אבל יודעת בברור, שיש לו חזון לתמונה שלמה ובריאה, שרואים רק בפרספקטיבה של זמן.

במסע שלי גילית את יצר החיים שטבוע בנו, את  יכולת הנתינה שמחיה אותנו, הכרתי המון אנשים שהם השראה, הכרתי את האפשרות להיעזר באחרים בלי להרגיש רע. את הדמעות שמשחררות את הכאב, ששוטפות את הלב.

תוך כדי צעידה  הכרתי את 'נבחרות',  שמעתי על קבוצת מנהיגות נשים חרדיות שיוצאת לדרך, נרשמתי, התקבלתי ועכשיו בדיוק באמצע הדרך, אני מבינה שאני לא מבינה:  לאן עוד אפשר להגיע. 

אחד הרגעים המכוננים היה לראות נשים רגילות, כאלו שאתם יכולים לפגוש במכולת או בחדר המדרגות,  שעושות מעשים מאוד בלתי רגילים,  נשים עובדות, שמגדלות משפחה ומוצאות זמן לעשייה חברתית,  לפעילות למען האחר. 

נשים חולמות, שואפות ומגשימות, עם חזון והמון כוח רצון לעשות מעשים יוצאי דופן למען עולם יפה יותר,  טוב יותר,  עולם שמאפשר לכל אחד לבחור את המצרים שממנו הוא רוצה לצאת,  ולבחור את חייו בראיה מפוקחת ובבחירה מודעת.  

החירות שלי היא הבחירה לחיות בעוצמה, כי אין לנו חיים אחרים  תחת אלו שנתן לנו אלוקים.  

 רוית רווח. הכותבת חברה ב'נבחרות' ופעילה למען מיגור תופעת ניכור הורי