אאא

מעט מאוד ידוע על מערכת היחסים בין ישראל ואזרבייג׳אן, שהינה מדינה מוסלמית הגובלת באיראן וללא שגרירות בישראל. על פניו, מדינה זו לא אמורה להימנות על ידידותיה של ישראל, ויותר מכך להחזיק בידיה את המפתח לביטחונה של ישראל ולביטחון האנרגטי שלה. אז מה "השתבש"?

בשנת 1997, ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו וראש לשכתו אביגדור ליברמן, חזרו בטיסה מביקור מהודו ובעודם בדרך קיבלו הזמנה מהנשיא גיידר אלייב לעצור לביקור קצר באזרבייג'אן. אותה פגישה התארכה לביקור של לילה שלם, ועל אף שאין בידינו את פרוטוקול אותה השיחה, אפשר להצביע על אותה פגישה כתפנית משמעותית ביחסי ישראל-אזרבייג'אן, לה השלכות חסרות תקדים נכון ליום זה.

אמנם מאז 1997 בישראל התחלפו לא פעם ראשי ממשלה: מבנימין נתניהו לאהוד ברק, ומברק לאריאל שרון ומשרון לאהוד אולמרט וחזרה לבנימין נתניהו, אך היחסים בין שתי המדינות המשיכו להיות יציבים ופורחים. מחזור המסחר בין שתי המדינות עלה דרמטית מ-700 מיליון דולר ל 5.7 מיליארד דולר. הקהילה היהודית המונה כמה עשרות אלפי יהודים ממשיכה לחיות בשלום וביטחון ממש מתחת לאף של האיראנים. בצד האזרבייג'אני, הנשיא אילחאם אלייב הבן, ממשיך לעמוד בראש המדינה ולהביא אותה להישגים משמעותיים בתחומי הכלכלה, התיירות, החקלאות ולשפר באופן ניכר את מצבם הפיננסי של התושבים, זאת לעתים על חשבון עקרונות מערביים שנחשבים כחשובים אצל ליברלים.

היום (רביעי), מתקיימות בחירות לנשיאות אזרבייג'אן בהן מתמודדים 8 מועמדים והנשיא ביניהם. אני משמש בבחירות אלו כמשקיף בינלאומי מטעם ישראל ויודע כי האינטרס המובהק של ישראל טמון בהמשכיות יציבות ואיתנותה של אזרבייג'אן. רק נשיא חזק יכול להמשיך ולתחזק מערכת יחסים לא טריוויאלית מעין זו עם ישראל, על אף הביקורת מצד שותפותיה המוסלמיות הטבעיות של באקו.

צילום: אלי נכט
קלפי באזרבייג'אן צילום: אלי נכט
הגדלה

היחסים עם אזרבייג'אן הן הוכחה חותכת, כי מדינה מוסלמית יכולה להיות שותפה וחברה של ישראל במצב של WIN-WIN עבור שני הצדדים, והמטרה שלנו להדגיש ולהעצים דוגמה זו בפני העולם הערבי. מערכת יחסים זו בנויה על אמון הדדי, ללא יותר מדי תקשורת, ללא דיפלומטים אזרבייג'אנים על אדמת ישראל וללא הצהרות צעקניות. בשקט בשקט הצליחו שתי המדינות למצוא את הדרך לדו קיום מופתי.

מעטים יודעים כי כשני שליש מהנפט המסופק לישראל מגיע מאזרבייג'אן, לא הרבה מודעים לתוכניות והאינטרסים הביטחוניים המשותפים עבור שתי המדינות, ודי לחכימא ברמיזא כדי להבין מדוע אזרבייג'אן הינה שותפה ביטחונית מהמעלה הראשונה של ישראל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

לא בכל מדינה מערכת הבחירות והמשטר דומה לזה של מערב אירופה וארה״ב, הדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר במדינות בריה״מ לשעבר ומדינות במזרח התיכון. אך אל לנו לנסות לשפוט או חלילה להתערב במערכות הפוליטיות הפנימיות, במטרה להביא אידאות מערביות שנשמעות טוב, אבל אינן פרקטיות באותם מקומות, ומעבר לכך פוגעים והרסניים לאינטרסים הישראליים. מספיק להיזכר בניסיון האומלל להלביש דמוקרטיה נאורה במצרים, מה שהוביל לעליית האחים המוסלמים ולנזק אדיר לישראל. 

קלפי באזרבייג'אן. צילום: אלי נכט
קלפי באזרבייג'אן. צילום: אלי נכט
הגדלה

ישראל צריכה לדאוג לאינטרסים שלה לפני הכל, וכאשר האינטרס של ישראל הוא משטר יציב וחזק של ראש מדינה אוהד לישראל, המשחק ב״ליברליזם״ ו״דמוקרטיה מערבית״ אינו בא בחשבון.

ישנם הרבה סוגי דמוקרטיות, לא מדובר במצב בינארי של לבן או שחור, וכל מדינה רשאית לבחור את הגוון שלה לכל זמן נתון.

כל שנותר לנו הוא לקוות, כי ידידותינו ימשיכו לפרוח כלכלית, ימשיכו להיות יציבות פוליטית וידעו שהן יכולות לסמוך עלינו בשעת צורך. ישנן מערכות יחסים שככל שיודעים עליהן פחות כך הן אפקטיביות יותר, אבל עצם עובדת קיומן וחשיבותן צריכה להיות נר לרגלנו.

עו״ד אלי נכט, משקיף בינלאומי מטעם ישראל בבחירות לנשיאות אזרבייג'אן