אאא

שבעים שנות קיומה של מדינת ישראל אינן רק ציון תקופת זמן של קיום לאומי. הן שנות התפכחות איטית של אומות העולם מהסתגלות היותו של היהודי הקורבן המושלם. קורבן לרדיפות של עמים אחרים, לטבח, ביזה, שוד ואונס. מסעי צלב, אינקוויזיציה ורדיפות אינסופיות.

אלפיים שנות גלות, שגרמו לכך שעד ליום זה עדיין קשה להם לעמים להכיל את היותו של העם מתעורר מאפר הפוגרום הגדול ביותר: שואת יהודי אירופה.

לעיתים נדמה, כי אנחנו לא לבד בתהליך ההתפכחות האיטי של אומות העולם כלפינו. נראה, כי גם העם היהודי עצמו, בתוכו פנימה, עובר תהליך דומה של התפכחות והבנה שגורלו בידו. לא עוד השפלה ורצח של קהילות יהודיות, לא עוד נתונים לחסדם ושולחנם של ממשלות זרות.

לתהליך ההתפכחות הזה שותפות עדות שסבלו מנרדפות פנימית, שותפים לו מופלים לרעה על בסיס דת, גזע ומגדר, ושותפות לו תנועות במגזר החרדי המבינות כי לא רק החומות הן שתצלנה אותן אלא גם החינוך פנימה. ליהדות ערכית ושורשית, החיה בשלום ובשלווה בדמוקרטיה אזרחית, שבינה לבין היהדות אין סתירה מובנית.

שבעים שנה חלפו מאז ההכרזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל. נדמה, כי בחלוף השנים, החתומים על מגילת העצמאות - מבן גוריון עד הרב יצחק מאיר לוין - ידעו בדיוק מה הם עושים. הם, שחוו את השואה ואימיה, הבינו מתוך הזדהות עמוקה כיצד נכון להתנסח במסמך ההיסטורי המכונן ההוא.

הרב חנוך רוגוז'ינסקי הוא משפטן ואיש חינוך, ממובילי שילוב המגזר החרדי במערכות הביטחון ובכלכלה הישראלית