אאא

1. הפרעה למשחק. הכרזת ארגון הבריאות העולמי השבוע כי הכיר בהתמכרות למשחקי וידאו כמחלה בשם ,הפרעת גיימינג" הציפה מחדש את הביקורת על הנזק שהמשחקים לכאורה מסבים. הכרזת הארגון נשענה על כמה מחקרים ומקרים טיפוליים שהצביעו על תסמינים כפייתיים הדומים להתמכרויות אחרות. ההכרה תכניס את הפרעת הגיימינג למסמך ה-ICD הרשמי של המחלות הידועות, תחת קטגוריית הפרעה נפשית.

2. תסמינים ידועים. רשימת התסמינים שנותני הטיפולים יידרשו לאבחן דומה אף היא להתמכרויות מוכרות, והחשוב מביניהם הוא הפרעה לתפקוד הנורמטיבי. עם הסימנים העיקריים נמנים בילוי זמן ממושך במשחק תוך ויתור על מטלות יומיומיות חיוניות, התעלמות מתגובות ותוצאות שליליות תוך דבקות במשחק, וכן צורך בלתי נשלט לשוב ולשחק לפרקי זמן ארוכים במיוחד עד להגעה ל"היי".

3. החלטה חיובית. אך לפני ששולפים את הקלשונים, צריך להבין מה המטרות העומדות מאחורי ההכרה בהפרעת הגיימינג, שהן ברובן בירוקרטיות וטכנוקרטיות. הגדרת ההפרעה נועדה להעלות את המודעות לקיומה ולצורך בפתרונות בקרב רגולטורים ומנהלי שירותים רפואיים. אך השפעה מהותית לא פחות היא סוגיית הביטוח, ובארגון הבריאות מקווים שהכנסת ההפרעה ל-ICD תדחף את חברות הביטוח להגביר את מימון הטיפולים בה.

4. מקרי קיצון. היו שמיהרו ללבות את הפאניקה הציבורית. הורים שגם כך סולדים מפרקי הזמן הממושכים שילדיהם מבלים מול מסכים, מיהרו לראות בהכרה בהפרעת הגיימינג הוכחה להתמכרות שמזמן אבחנו. אך המציאות, כתמיד, מורכבת יותר. פסיכולוגים ופסיכיאטרים מסבירים כי ההתמכרות וההפרעה הן מקרי קיצון בלבד שדורשים טיפול, שההכרה החדשה עשויה להקל את קבלתו.

5. זה רק ספורט. משפחות רבות מגדלות גיימרית או גיימר צעירים בביתם, שיכולים לגדול ולהתמקצע בענף הספורט האלקטרוני (eSport) המתפתח. משום מה הקדשת זמן למשחקי ספורט פיזיים ככדורגל, כדורסל או ריצה נתפסים כעדיפים הודות לפעילות פיזית אבל גם בגלל טכנופוביה. בפועל, משחקי אונליין קבוצתיים מאפשרים לילדים לפתח קשרים חברתיים שזולגים לעולם האמיתי, ולפתח כישורי שפה זרה. כמו בכל דבר, הכל שאלה של מינון.